שלום רב,
מכיוון שאינני מתמצת בסוגי הטיפולים השונים הקיימים, אשמח להסבר.
חשבתי שבטיפול פסיכולוגי, כאשר נכנסים למקומות רגישים מאוד יש גם מקום אמפתי מצד המטפלת, אני ממש לא מרגישה אמפתיה בשום צורה שהיא.
אני קצת מתוסכלת מעצם הגישה של המטפלת כלפי, ממש מרגישה חוסר רגישות, גם במענה לשאלות שלי וגם במענה לנושאים שאני מעלה שהם מאוד רגישים עבורי.
השאלה היא האם פשוט טעיתי בבחירת הטיפול? האם טיפול של פסיכותרפיה הוא בהכרח רק מקום חוקר ופחות מקום לטיפול גם ברגש? אם הוא באמת לא המקום אז מה כן? אני כן מחפשת מקום חוקר ועם זאת שיהיה קצת יותר מכיל ואמפתי.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי.
תודה רבה וערב טוב.
שלום עדי.
הציפייה לאיזון בין התבוננות וחקירה לבין רגישות ואמפיה לתכנים הנפשיים היא טבעית וחשובה ואם אינך חשה שהיא נענית, אני מציעה להעלות זאת מול המטפלת ולבדוק לאן לוקח אתכן השיח. תחושה מסוג זה עשויה לנבוע הן מחוסר התאמה בינך לבין המטפלת ו/או ממגבלה של המטפלת, אך עשויה להוות גם ביטוי לחוויה נפשית עמוקה יותר שלך, של חוסר יכולת לחוות את האחר כקשוב ואמפתי אלייך. כמובן, יתכן שיש משהו משני ההיבטים ושהם מתעוררים סביב אינטראקציה ביניהם. לאור זאת, שיח עם המטפלת יכול להיות חשוב ובעל ערך אם יוכל לסייע לך להבחין בין שתי האפשרויות ולהבין מה מתעורר בקשר הנוכחי. אם תרגישי ששיח על הנושא עם המטפלת אינו מקדם ומעיר נקודות חדשות להתבוננות ומחשבה, יתכן וזה אכן לא הטיפול הנכון עבורך.
ליטל
.jpg)
