טיפול במרפאה לבריאות הנפש במכבי לא עזר כלל.
פוטרתי לפני 10 שנים מאז אני לא יוצאת כמעט מהמיטה. לפני כ שלוש שנים נשמטה הקרקע הלא יציבה גם כך .לגמרי הדיכאון גבר. בהתחלה לאותת על בקשת עזרה נסיתי להתאבד רק ב20-30 כדורים. .תערובת של כדור שינה וושני סוגי נוספים
בפעם האחרונה זה כבר הגיע ל 100 כדורים . ישנתי בקושי 12 שעות.בגלל האמביאן לא פעם מצאתי עצמי בריצפה חבולה כולי. אני לא רוצה לחיות . לא יכולה להמשיך. כל רציתי לחלות בסרטן ראות בדרגה 4. אבל זכיתי רק סרטן דם דרגה 1. אני לבד בלי משפחה בלי חברים בלי תעסוקה . בלי עתיד . הפסיכיאטרית בבית לאומי חושבת שני בסדר מדברת לעניין. כך גם ביתר מסגרות. אין לי פתרון. מפחדת לקפוץ מרב קומות. מפחדת מכאב
שלום לך.
אני שומעת את עוצמת הסבל ובעיקר את היאוש, עם המחשבה שמה שקורה ימשיך כך ללא שינוי וללא עתיד. בתוך דיכאון ויאוש קשה מאוד להרגיש אחרת, אך חשוב לזכור כי אחד הסימפטומים הקלאסיים של דיכאון הוא היאוש ולכן קריטי להזכיר לעצמך שמ שאת חשה וחושבת בהקשר זה אינו "עובדה" או "מציאות" שמשמעם שהחיים ימשיכו כך תמיד, אלא תחושה. אנשים רבים התאוששו ממשברים קשים ולכן, אל תתייאשי ואל תפסיקי להילחם. פני לעוד טיפול ועוד עזרה שיקומית עד שתמצא הדרך לעורר בך את התקווה והחיבור לחיים. קשה לשאת את הדרך לשם, אבל זה יכול לקרות כפי שקרה לרבים מהאנשים שכבר הגיעו ל"קצה" והרגישו שהתקווה אזלה.
ליטל
.jpg)
.jpg)
