היי ליטל ,
שמי ארז בן 27 - אני מחפש להתפתח חברתית זוגית , למצוא כיוון תעסוקתי בחיים ולהחזיר את האמונה והביטחון בעצמי - כרגע אני מרגיש שאני לא מצליח להגיע להישגים בכוחות עצמי ובגלל שלא הגעתי עד כה אני מפחד שאם אמשיך כך תתקבע האמונה שאני לא מסוגל להגיע להישגים בכלל ואחרוץ את גורלו של עצמי .
הלחץ מהגיל והרצון להצליח גורמים לי לחרדה של ממש .
כבר כשנתיים וחצי שאני נמצא בטיפול פסיכולוגי .(פסיכותרפיה)
את המטפל הראשון החלפתי לאחר כשנה וכרגע אני נמצא בטיפול כשנה וחצי עם המטפל הנוכחי.
לאחרונה הודעתי למטפל הנוכחי שאני מעוניין להפסיק את הטיפול בגלל שאני לא רואה הצלחה ולא הצלחתי להגיע להישגים בעיניי.
בו זמנית נפגשתי באופן חד פעמי עם פסיכולוג נוסף (שאינו פנוי כרגע לטפל בי) שמעוניין להפנות אותי לפסיכולוג מטעמו וזאת רק לאחר שיעבור חודש מהרגע שאפרד מהפסיכולוג הנוכחי שלי בדעה שעדיף שאתחזק בזמן הזה ללא טיפול ורק לאחר מכן אתחיל את הטיפול החדש (כדי שלא אקפוץ ממטפל למטפל)
העניין הוא שתדירות הפגישות עם המטפלים הייתה פעם בשבוע וכאשר הרגשתי חרדה לחץ או קושי מוגבר ביקשתי להוסיף פגישות למהלך השבוע במהירות האפשרית (מהמחשבה שאם אגיע בסמוך לרגעי החרדה והקושי כך יוכלו להבין ולטפל בי טוב יותר).
כרגע אני מרגיש שפתחתי תלות בטיפולים ובנוסף ישנה ההרגשה שהפסקתי להאמין בעצמי , ואפילו שממש שאיבדתי את עצמי. אני לא יודע אם אני תולה תקוות גדולות מידי במטפלים או שציפיותי מעצמי גבוהות מידי ובכלל האם הפניות שלי לכל כך הרבה מטפלים לא גורמות לי להרגיש בן אדם חלש יותר.
זאת הפעם השניה שאני מרגיש שהטיפול לא עוזר ואני מפחד שגם הטיפול השלישי יהיה מאכזב ולבסוף
אגיע למצב שאאבד את האמונה בעצמי ובטיפולים לחלוטין.
מה היית ממליצה לי לעשות ?
שלום ארז.
איני מרגישה שאני יכולה לייעץ לך מהי הבחירה הנכונה עבורך מתוך הדברים שכתבת. נדמה לי שאני יכולה בעיקר לשתף במחשבה שעלתה בי סביב הקריאה, ונוגעת להיעדרו של המטפל הנוכחי ומחשבותיו על סיום הטיפול. קטיעה טיפול אכן עשויה לנבוע מכך שטיפול אינו מספיק טוב ומקדם, אך עשויה גם לנבוע מ"מתקפה" של המטופל על היבטים מורכבים ומכאיבים של התהליך והקשר הטיפולי, ואפילו על האפשרות להתקדמות אשר ברמה מסוימת נחווית כאיום על הסטטוס קוו הנפשי. במובן זה, נדמה לי שלפני שממשיכים הלאה לטיפול/מטפל/התייעצות חדשים, כדאי לוודא שמיצית את השיח בנושא עם המטפל הנוכחי, בהנחה שנוצר קשר משמעותי ושיח בעל ערך. אני מציעה לבדוק ביסודיות ובפתיחות האם מלבד התחושה ש"זה לא מספיק עוזר" יש גורמים נוספים, ככל הנראה לא מודעים, אשר משפיעים על ההחלטה לעזוב את הטיפול. אני מציעה לבוא לשיח זה מעמדה של פתיחות וסקרנות ולהקדיש זמן לעיבוד מחשבות והצעות של המטפל לגבי בחירתך לעזוב את הטיפול בנקודת הזמן הנוכחית. אם תרגיש שבמסגרת שיח כזה נפתחו כיווני מחשבה חדשים, שמעת דברים חדשים לך ועלו רגשות ותחושות חדשים- כנראה שלא כדאי למהר ולעזוב אלא להכינס ולחקור יותר לעומק.
ליטל
.jpg)
