היי.
אני נמצאת שנים רבות מאוד בטיפול פסיכולוגי. עשרות שנים. ללא בעיה מוגדרת, אך עם צורך מתמיד להיפגש עם הפסיכולוגית. הקשר ידע עליות ומורדות. עם השנים התפתחתי מאוד מקצועית ואישית ואני זוקפת זאת לזכות הטיפול. בשלב מסויים השלמתי עם ההוצאה החודשית הכבדה ועם הצורך הקיים בתוכי המסרב להיפרד מהקשר ורואה בכך לעיתים "מתנה " שאני נותנת לעצמי. התהומות שאני נופלת לתוכם הם הרבה פחות מבעבר וכשזה קורה יש ביכולתנו.. לצאת מהם מהר יותר באופן יחסי ועם התבוננות מזוויות רבות מבעבר עם יכולת להכיל זאת.
אז אם כך מדוע אני כותבת ומרגישה צורך עז בעזרה..??
שבוע הבא היא כתבה לי הודעה שהיא נאלצת להזיז את הפגישה. התקשתי להשלים עם זמן חלופי. סרבתי תחילה והיא הזמינה אותי לחשוב על כך בשנית וניאותי. אני מאז סובלת ממיגרנה נוראית. תוהה מה מקשה עליי יותר. התזוזה.. הכעס על כך שאינני יודעת מה הסיבה ובעיקר מרגישה נדחית. אני לא מסוגלת להבין מה עובר עליי. למרות שהרגשתי כי אינה מוותרת לי בקלות על אי מציאת מועד חלופי מבחינתי, דואגת למצוא לי שעה ואף לא מוותרת כשאני ישר אומרת לא. אני שרויה במיגרנה נוראית ואוחזת בכעס פנימי סמוי מטלטל.
בחרתי לכתוב פה ולא לפנות אליה במייל.. לא רוצה להישמע בפניה "גרידי" וכאילו מייצרת לעצמי קושי איפה שלא מתבקש. שזה לחלוטין באנטיתזה לקשר וליכולתי לתקשר עימה לאורך השנים. נראה לי שאני בעיקר כועסת שמשהו "צבע" לי את השעה באופן שנחווה כלכך אכזרי מבחינתי כך שאינני מסוגלת להחזיק את ה"יש " ואת כך שנלחמה ולא ויתרה לקול הפנימי שלי שישר רצה להעיף אותה מחיי ולסרב להיקשר במועד חלופי.
מה קורה לי..?
תודה מראש
שלום יעל.
נשמע מדברייך שאת יודעת להשתמש באופן פורה ביותר בקשר הטיפולי ולכן אני נוטה להאמין שגם תגובתך לשינוי היא ניסיון של נפשך לדבר על היבט מסוים שמתעורר כרגע. בהתאם, אני חושבת שדווקא כדאי לתת לעצמך את החופש "להיות גרידי", לכעוס ולא לחשוב "בהיגיון"- כך תתאפשר אולי חקירה של אזורים נפשיים חדשים. נשמע שהקשר הטיפולי החזק שנבנה לאורך השנים לא יחווה טלטלה רבה מדי גם אם תביאי ותבטאי אזורים נפשיים אלו.
ליטל
