שלום, בני חייל מגיע פעם בשבוע/שבועיים הביתה בימי חמישי עד ראשון, מרגע שמגיע הביתה החברה שלו מגיעה עד לרגע שהוא חוזר חזרה לבסיס בראשון. חייבת לציין כי יש ביניהם זוגיות יפה, אוהבת ותומכת. סוג של אהבה "של גיל התבגרות" (לבן שלי יש עדיין צד ילדותי) מספר פעמים שוחחנו עימו בלי להטיף אלא ממה שאנחנו מרגישים ורואים.... שישאיר מקום לחברים (למעט שיש לו) ולדברים שהוא אוהבת לעשות, וכלום לא עוזר, הוא בשלו.... מה גם שמאז שהוא איתה הוא מבזבז כספים בלי סוף...על אוכל, גלידות מלון חסר סבלנות אלינו, ארוחות שישי היא איתנו וכו'..... חשוב לי לציין הוא הקטן משתי אחיות בנות 23, מאוד ערכי, תמיד משתף אותנו, חשובה לו דעתנו.....יחד עם זאת בתקופה של החודשים האחרונים הכל סביב החברה...גם כשאנחנו רוצים לומר לו משהו אנחנו לא יכולים כי היא נמצאת בכל רגע ורגע......גם כשהוא צריך לצאת מהבסיס הוא בלחץ להגיע הביתה ואם הוא נשאר קשה לו עם זה שהוא נשאר בבסיס....הכל מסתכם סביבה....אנחנו לא יודעים מה לעשות מכילים ומכילים את המצב יחד עם זאת נשמח לדעת האם צריך לשחרר ולאפשר לו ...