פניתי אליכם בזמנו ברגע של יאוש .סוף חודש יוני. אני מבינה שהחוק מחייב דיווח למשטרה. האם עלה בדעתך מה קורה בהמשך לאחר הדיווח שלך ?במשטרה אין גוף ,מחלקה מיומנת להתמודדות מול אנשים במצבים נפשיים קשים. שוטרים בדרך כלל ''מהמגזר'' בני 22. באים ברעש וצילצולים . דופקים בדלת ברעש כאילו אני נמצאת 2 ס''מ ליד הדלת. כאילו בצעתי שוד מזויין מחזיקה בני ערובה. . השכנים כבר צמאים למידע. מביך מבייש. ואז יש תהליך של שיכנוע השוטרים שרק הייתי ברגע של יאוש ולא עשיתי נזק לעצמי. אדם שרוצה למות לא קונה בקצבת נכות עלובה של 2000₪ תמצית גדילן כדי לאושש את הכבד. לא מתעניין איזה תמצית פטריה תעזור לרסן את הסרטן. השוטרים הלכו לא לפני שפנו לבתי היחידה בזמן עבודה וכנל גם הרווחה. זה לא עוזר לא לי לא לבני המשפחה שגם ככה מרגישים חסרי אונים .לאחר מספר ימים שוב דפיקות רמות בדלת רעש של מכשירי קשר. שוב שוטר ושוטרת השעה עוד לא 9 בבוקר אני במקלחת. לוקח לי זמן להגיע לדלת . הצגה נוספת לשכנים . לא נעים לא מכבד. שואלת מה קרה. את התפרעת בהרווחה הבוקר. אני רק קמתי אני אפילו לא יודעת היכן נמצאת הרווחה . דין ודברים בסוף השוטרים מבינים שיש כאן משהו לא סביר אני נראית עדיין כאילו קמתי הרגע משינה
לא כאחת שהתפרעה . ברור עם המוקד המשטרתי התברר שהיה טעות. ושוב טלפון מע.ס. מהרווחה. שוב אני מסבירה שהיה טעות של המשטרה. כמובן ששוב מערבים את המשפחה. בקיצור אני מתארת השתלשלות מצב. נכון זה באמת קצת קטנוני אולי מצידי. אבל חשוב אולי לחשוב על דרך אחרת לפנות מול אנשים במצבים שכאלו. אתם יוצאים ידי חובת דיווח אני מבינה את האילוץ.

אבל. כל כך התהליך לא נכון והרסני. אולי אתם כגוף טיפולי אמנם פרטי אבל אפשר שתנסו לקדם תהליך נכון יותר עדין מטיב יותר אולי ..