שלום,

השאלה שלי רגישה מעט, אני נמצא בטיפול פסיכולוגי ומדובר בעניין שאני לא מרגיש בנוח לשתף אפילו בטיפול.
אני בחור בשנות העשרים שלי, אני חווה חוסר ביטחון עצמי לעתים קרובות, ובפרט אני חווה פחד מאינטימיות ויצירת קשרים זוגיים.
במישור המיני אני נוטה לתפוס את עצמי כ״מלוכלך״ ו״סוטה״ ברמה שגורמת לי להרגיש מאוד לא אטרקטיבי וכאילו אני דוחה מבפנים.
גדלתי בסביבה שבה לא הייתה שום הדרכה ושום הסבר על מיניות, בשנים הראשונות שחוויתי תחושות ומחשבות על אקטים מיניים הרגשתי כאילו מדובר בסוד מלוכלך שלי. אני מניח שמשהו מזה הופנם אצלי ואני איכשהו עדיין מרגיש את התחושה הזאת שאני ״מפלצת משונה וסוטה״.
אני מנסה לעזור לעצמי להפנים מסרים יותר חיוביים לגבי עצמי, ואני מקווה שעם הזמן יחול שיפור בתפיסה העצמית שלי.
השאלה שלי היא לגבי מקרה שאני מרגיש מאוד מוזר לגביו. זכור לי מקרה שהייתי ילד בגן, בן שלוש לכל היותר, ואני זוכר שאני וילד אחר ביצענו מעשים ״מיניים״ כשאיש לא ראה, מעשים שהיום מאוד משונה לי שעשיתי בגיל כזה קטן. לא אכנס לפרטי פרטים, אבל בגדול היו נגיעות עם הלשון במקומות מאוד מוצנעים ולא נקיים. אני מנסה להבין מה דחף אותי בגיל כזה צעיר (גג 3) להתנסות בהתנסות כזאת. אני יודע שילדים לפעמים משחקים ב״לחבר לשון״ וכל מיני דברים כאלה, אבל מה שקרה היה הרבה יותר נועז, ואני מניח שהדחקתי את זה הרבה שנים, אבל אף פעם לא הרגשתי בנוח עם זה שזה קרה.
האם מדובר בעניין נורמלי? ומה מנקודת מבט מקצועית דוחף ילד רך להתנסות באופן בלתי מעודן שכזה?


מקווה שלא מדובר בשאלה רגישה מדי לפורום הזה, אני ממש לא מרגיש בנוח להעלות את זה בטיפול שלא באופן אנונימי..

תודה רבה