קשה לי עם פרידות מאוד ברמה שעוד לפני להתחיל את הטיפול עם המטפלת אחת המחשבות שהעיקו עלי מאוד זה שאני ייקשר ובסוף תהיה פרידה. התרגלתי להעדיף לוותר על קשרים או להתרחק מיוזמתי מאשר לחוות את הכאב הזה של תלות או פרידה. אני מפחדת מאוד מהקאט הזה אפילו שאני יודעת שהטיפול הוא ארוך ושל כמה שנים ואני בהתחלה ויש עוד הרבה זמן עד אז זה לא עוזר לי. אני רוצה שגם בסוף, הטיפול יסתיים ולא יסתיים שלא תהיה פרידה רשמית, שזה תמיד ישאר פתוח גם אם יתמעט מאוד שאני אבחר בזה אבל שלא תהיה פרידה! יש כזה דבר?
(עכשין שאני כותבת בפנים עמוק אני מרגישה שזה אולי אפילו יפחיד אותי להתקדם ולשנות כי התקדמות גם תוביל לפרידה שאני לא רוצה לחוות)
שלום לך.
ראשית, נשמע שעשית צעד חשוב בכך שזיהית את עוצמת הקושי סביב נושא הפרידה ואת האופן ההרסני בו הוא יכול להשפיע על התקדמותך. זו נקודת מוצא טובה טובה ומשמעותית. מעבר לכך, פרידה היא אכן אחד הנושאים הרגשיים המורכבים איתם כולנו צריכים להתמודד וכאשר יש קושי משמעותי סביב הנושא, כנראה שיש לך "סיבה טובה" מבחינה נפשית. במובן זה, הקושי סביב הפרידה הוא נושא לטיפול, וסביר להניח שגם יעובד ויתרכך בתהליך הטיפולי. אני אומרת זאת הן כדי "להרגיע" שעוצמת הכאב סביב הנושא לא חייבת להיות כפי שאת מדמיינת וחווה כרגע, וגם כדי להזכיר שפחד זה אינו משהו שנלווה לטיפול ומגביל אותו אלא הטיפול בהא הידיעה ולכן העובדה שאת ערה כ"כ לקושי ולרגישות סביב הנושא יכולה לסייע לך באופן משמעותי לעבוד ולהניע שינוי דרכו.
ליטל
.jpg)
.jpg)
