שלום, ביתי בת 23 בחורה מקסימה, רגישה, נעימה...בת אמצעית( יש אחות גדולה ממנה בשנתיים ואח קטן ממנה ב3 שנים) עברה לא מעט דברים בחייה, היא לא נגעה (טיפלה) באותם נושאים מהסיבה שבכל פעם הייתה אומרת שהיא בסדר , הכל בסדר ואין צורך.... כששירתה בצבא היא התחילה לעשן ושמנה המון.. בעקבות אכזבה גדולה שהייתה לה מבן זוג לשעבר. היא משדרת שהכל טוב והכל בסדר , היא מסתירה מאיתנו את עניין העישון (בגלל סיבה/דפוס שחוזר על עצמו- היא לא רוצה לאכזב ורוצה להראות שהיא בסדר)יש המון דברים אצלה שמצריכים עיבוד, שחרור והיא בהכחשה שהכל בסדר ומה שהיה היה.
גם בנושא ההשמנה שלה היא משדרת לנו שהיא מקבלת את עצמה כך.
אנחנו מודעים לכך שהרבה פעמים מה שהיא משדרת החוצה בפנים זה לא כך..
בשנה האחרונה פתחה עסק וגם בעסק היא מראה סוג של חוסר בטחון בעצמה, כשצריך לבטא משהו היא תמיד שואלת מה לומר, מה לכתוב וכו'.
יש לה המון דברים מדהימים שלא באים לידי ביטוי בגלל חוסר בטחון ואמונה בעצמה ובגלל מה שהיא עברה בחיים.
בעלי ואני מרגישים שהיא לא רוצה לגעת ולהתמודד עם דברים ומעדיפה תמיד לשדר שהכל בסדר, לרצות ולהיות הילדה שבסדר ולא לאכזב.


אני מודעת לכך שמאוד חשוב לעבד דברים שקרו ולעבור תהליכים על מנת לשחרר דברים ולהתקדם ולהיות במודעות. לכן היינו רוצים להציע לה לעבור תהליך אימוני טיפולי..... בעבר הצענו לה בעקבות מה שעברה והיא התנגדה בתוקף בטענה שאין לה צורך והיא מרגישה בסדר גמור.

איך נוכל שוב להציע לה..מהי הדרך הכי טובה לגשת אליה בלי לערער לה את הבטחון אלא ממקום שהיא תבין שתהליך אימוני זה דבר חיובי ומעצים.