אני מפחדת לדבר על זה עם המטפלת שלי אני מפחדת לדבר על פרידה כי אני באיזשהוא מקום לא רוצה לשמוע ולהבין שזה אכן יקרה, אני כאילו רוצה להתכחש לזה אני אפילו לא יודעת מה בדיוק. אני לא רוצה לדבר על זה כי אני לא רוצה לתת לזה מקום כאילו שאם אני לא אדבר זה לא יהיה באופציה. אני יכולה לצחוק על עצמי בשכל אבל ברגש זה קשה לי מאוד
אני גם מרגישה שכמה שאני אדבר על זה אני לא אצא מסופקת עד שאני כבר ארגיש שחפרתי מדי למטפלת ואשתוק אבל אשאר עם החסר.
אני לא רוצה להאמין לזה כי אני לא יכולה לחוות את זה
אני לא יודעת גם למה יש לי פחד מנטישה. כשבחיים לא נטשו אותי אבל זה מדכא אותי
שלום לך.
אני שומעת את הקושי וההתמודדות המתמשכת, אך נשמע שהקשר הטיפולי מייצר מרחב בו יכולים לעלות קשיים, תהיות וקונפליקטים- ולכן גם להיות מעובדים, בתקווה שלאט לאט העיבוד ישא פרי ויביא עמו הקלה נפשית משמעותית. כרגיל, אני יכולה להציע רק שיח פתוח וכנה עם המטפלת למרות הקושי והחששות, ולחזק את ידייך בדרך המאתגרת והאמיצה שאת עושה.
ליטל
