שלום,
רציתי לשאול לגבי הילדה שלי
היא בת 11 וחצי
כשהייתה בת 8 וחצי אני ואביה התגרשנו
היא חוותה זאת מאוד קשה.
אני ואביה התאהבנו מחדש לאחר כמעט שנה שהיינו גרושים ובהדרגה חזרנו לגור יחד.
כיום אנו גרים יחד כל המשפחה ברוך ה' בשמחה
אני והוא והילדה ואחיה הקטן בן 6 וחצי.
הנושא הוא כזה
יש לה בעיות ריגשיות כאלה.
* מאוד אובססיבית אליי, קשה לה שאני לא בבית אומרת שזה עצוב לדוגמא שמחר אעבוד עד מאוחר/ שאני חוזרת מוקדם אומרת איזה כיף ,יש!
*לא רוצה להיפגש עם חברות
שמציעות לה או מזמינות אותה אפילו לקניון שצמוד לבית .
שאני שואלת אותה למה? ככה לא רוצה, לא בא לי . אלה התשובות שלה.
היא אוהבת בעיקר להיות רק עם המשפחה.
*כל הזמן היא חושבת מה יחשבו עליה, מה יגידו , שואלת אותי למשל איך להתמודד לענות לחברה שהזמינה אותה ולא בא לה.
*נראה שמאוד חסרת ביטחון, את אוהבת אותי? היא שואלת
מקנאה מאוד שאני מנשקת יותר את אחיה הקטן
מין הסתם זה טבעי הוא הקטן שלי
אני לא יודעת איך להתמודד היא לא משתפת איתי שאני מנסה לשוחח איתה
וגם קשה לי להאמין שתשתף פעולה לטיפול פסיכולוגי
מה נראה שיש כאן?
ומה ניתן לעשותת?
תודה רבה!
שלום חן.
נשמע מדברייך שביתך מתמודדת עם קושי רגשי מסוים, עם או בלי קשר למבנה המשפחתי, אשר בא לידי ביטוי באופנים שמקשים עליה ומעכבים את התפתחותה. לכן, אני מציעה לפנות בכל זאת להערכה ראשונית אצל פסיכולוג.ית/פסיכותרפיסט.ית המתמחה בטיפול בילדים. במסגרת המפגש עם איש המקצוע תוכלו לחשוב יחד האם יש צורך בטיפול פסיכולוגי או בהדרכת הורים, אשר במרבית המקרים אחראית לחלק גדול מהשיפור.
ליטל