שלום
אני מטופלת מזה 4 שנים במרפאה לבריאות הנפש של קופת החולים שלי, אבחנו אותי כסובלת מדיכאון וחרדה ואני מטופלת בתרופה נגד דכאון, מצבי התדרדר והגעתי למיון פסיכיאטרי שם המליצו על העלאת המינון, אך לא הפנו אותי לאף טיפול אחר, ולא דאגו למצבי שממשיך להתדרדר, לאחרונה אני התלוננתי דרך מכתב לראש המחלקה על יחס משפיל ולא סובלני בכלל מצד הפסיכיאטרית שטיפלה בי, והסברתי שם ממה אני סובלת, למרות שניסיתי להסביר למספר רופאים במחלקה את הקשיים שלי, אחרי המכתב הזה לראש המחלקה הלכתי לרופאה אחרת באותה מחלקה ואז היא שינתה את האבחנה ל CPTSD, בלי שתמליץ על שום טיפול ובלי שתסביר לי מה זה אומר, אפילו לא אמרה לי מילה על האבחנה, קראתי את זה במכתב שלה לפני ששלחתי אותו לביטוח לאומי כדי לקבל ניכות וסל שיקום, אני נבהלתי מאד, ואני בהלם וכמעט לא מתפקדת לאחר שקראתי לבד על המחלה באינטרנט.
אני מרגישה אבודה ולא יודעת למי לפנות ומי אמור לטפל בי.
מה עלי לעשות?
שלום לך.
אני שומעת את הקושי הרב הנובע הן מהקשיים הרגשיים והן מהאינטראקציות הטיפוליות המלוות בתחושה של חוסר הבנה ואף נטישה. אני מבינה שכרגע מאוד קשה לך עם צוות המרפאה אך מאחר ואת מתארת מעין "מצב חירום" רגשי אני חושבת שכדאי לנסות להתמודד אתו, לפחות בשלב זה, בעזרת הצוות שמכיר אותך ואת קשייך.
מעבר לכך, אני אמנם יכולה לדמיין את הקושי שבקבלת אבחנה חדשה ללא הסבר, אבל מציעה לזכור שאבחנה אינה משנה אותך. את מי שאת עם אותם הקשיים ואותם כוחות ואכויות והאבחנה אינה אלא דרך להמשיג את הקשיים באופן שיסייע לאנשי מקצוע לתקשר ביניהם.
בשורה התחתונה, אני מציעה לשוב אל צוות המרפאה עם האבחנה ועם התחושות, לשתף את המטפלים המרכזיים ולחשוב יחד על הכיוון הטיפולי המתאים ביותר. יתכן ובמסגרת שיח פתוח תוכלו לדון גם בהיבטים מהם את פחות מרוצה ומהם נפגעת.
ליטל
.jpg)
