אני בת 23 ובעלי ואני בזוגיות כבר 9 שנים לא רצופות ונשואים שנתיים וחצי שנים עם ילדה אחת ועוד אחד בדרך.
במהלך הזוגיות שלנו בעלי כל הזמן היה פוזל הצידה אם זה בפלירטוטים ואפילו בבגידות ( פעמיים) כשגיליתי שאני בהיריון ממנו והחלטנו להתחתן אכן הוא השתנה ואני באמת באמת בוטחת בו וסומכת עליו כי אני רואה את השינוי שהוא עבר.
אבל הדבר היחיד שהוא לא השתנה זה להסתכל לא משנה לאן אנחנו הולכים הוא מסתכל על בחורות וממש בחן אותם כשאני מתעמתת איתו על זה או מעירה לו הוא אומר " אני לא מסתכל " או תירוצים אחרים .
קרה כבר שהוא הסתכל על בחורות וסרטונם פורנוגרפיים בפייסבוק לדוגמא ואחר כך רצה לשכב אותי או שפעל לבד. התעמתי איתו על זה פעמיים כשתפסתי אותו אחרי שהייתי ממש שבורת לב כי זה הדבר הכי משפיל שיש .
עברה תקופה ארוכה ולפני כמה ימים ישנתי ופתאום אני מתעוררת ורואה שהוא בוחן בחורה אחרי בחורה בפייסבוק וממש "מתענג" עליהן וזז עם עצמו במיטה.
הייתי בהלם נאי בהיריון שוכבת לידו והוא בוחר להסתכל על בחורות וממש לחפש אחת אחרי השנייה.
רבנו ממש כמה ימים לא דיברנו ואני הייתי עצבנית עליו ובעיקר מושפלת. ששאלתי מיד אחרי המריבה מדוע עשה זאת ענה כי אני לא רציתי להיות איתו יום לפני (אני בהיריון ואין לי חשק בכלל בהתחלה) . חשוב לי להגיד ש1.בעלי לא "מפותח" מחשבתית על כל עניין האינסטגרם והרשתות החברתיות ולא כל כך אוהב אני בעצמי מתעסקת בזה.
2. זה כבר קרה שלא יכולנו לשכב למשל בגלל הלידה והוא היה לו קשה להתאפק אז רצה שנעשה דברים אחרים, ממש קשה לו בעניין המין והתאפקות. לטענתו אני מספקת אותו וכך זה גם נראה ומרגיש.
כששאלתי אותו הפעם הוא אומר שזה נובע משעמעום וטמטום ושהוא כן נמשך אליי .אני לא סומכת עליו יותר , יותר מזה כל פעם שהוא הולך לשירותים / לעשן כל דבר לבד אני ממש עם דפיקות לב חששות ומחשבות על זה שיסתכל שוב על נשים אחרות בצורה מינית .
אני לא יודעת מה לעשות עם זה איפה אני טועה?!!?
שלום שקד.
נשמע מדברייך שיש פער משמעותי באופן בו את ובן זוגך תופסים את גבולות הלגיטימיות של העניין והעיסוק המיני: את מרגישה שאפילו מבט ותשוקה לאישה אחרת/אוננות הם פגיעה והשפלה הפוגעים בקשר הזוגי ובך, והוא (אם אני קולטת נכון) מרגיש שהעניין בנשים אחרות, המחשבה/מבט עליהן ואוננות אינם באים על חשבון האהבה, המשיכה והמחוייבות אלייך. נשמע שהפער הזה מייצר חשדנות, חוסר אמון ועימותים ולכן נשמע לי שכדאי מאוד, ובפרט בתקופה מאתגרת של היריון לקראת ילד שני, לפנות לייעוץ זוגי בו תוכלו לעבד את התחושות, להגדיר גבולות ולנהל "משא ומתן" כנה ופתוח שיאפשר מתן מקום וכבד לצרכים של שניכם. אני מתארת לעצמי ששניכם, בסופו של דבר, רוצים גם להרגיש אהובים ובטוחים וגם להרגיש שיש לכם מרחב נשימה (הוא-לספק את צרכיו המיניים, את- לסרב למגע מיני כשאת לא מעוניינת, למשל) ואם כרגע קשה לכם למצוא את הדרך לכך, כדאי מאוד להיעזר.
ליטל