שלום אור.

נשמע מדברייך שאת חשה שהמפגש עם אנשים, סיפורי חיים וחוויות מסוימות נגעו בך באופן עמוק ומשמעותי, ומציעים לך לצד הכאב וההיבט הטראומטי גם הזדמנות לצמיחה ועשייה משמעותית. באופן דומה, גם לימודי פסיכולוגיה מהווים לא פעם נקודת מוצא להתבוננות פנימית שעשויה להיות מצמיחה אך גם כואבת ומטלטלת. לאור האמור, ולאור רוחות הרפאים שרודפות אותך אני ממליצה בחום על פנייה לטיפול פסיכולוגי שיסייע לך לעבד את המפגש עם עצמך ועם נפשך אשר נוצר דרך המפגש עם חוויותיהם של אחרים.  כאשר הנפש ננגעת כך, בדרך כלל אין טעם לנסות לעקוף את המגע דרך הגנות או טכניקות- הדרך במרבית המקרים היא לעבד ולסגור את הפצעים הפתוחים, ובאופן זה אפשר גם להפוך את ההיבט הטראומטי להיבט מצמיח אישית ומקצועית. בכך טיפול יכול לתרום בצורה משמעותית.

לגבי מערכת תמיכה מקצועית-אישית, זו במידה רבה בחירה אישית של כל מטפל. אפשר לבחור לעבוד לבד ואפשר לבחור לעבוד בצוות וללוות את העבודה בהדרכה, טיפול אישי ו/או קבוצת עמיתים של קולגות. בכל מקר, בדרך כלל מטפלים בראשית דרכם אכן בוחרים ליצור לעצמם רשתות תמיכה רחבות ומשמעותיות.

ליטל