היי, לפני כמה זמן ביקשתי לחזור לגור עם אבא כי הרגשתי שקשה לי מאוד ללמוד וגם לפרנס את עצמי. לצערי הוא סרב, כעסתי עליו נורא כהורה, כי הוא מעולם לא נתן לי את הבסיס הזה ללמוד. אחכ הבנתי שאני לא אשנה אותו אז המשכתי תקשר אבל בתוכי הרגשתי פגועה נורא.
מידי פעם כשהייתי באה אליו הרגשתי שזה יותר כדיי לשמור על קשר אבא ובת, אבל נכנסתי ללמודים וחוויתי קושי ושיתפתי אותו והוא פשוט העביר נושא. שוב, הכל צף. וחוזר חלילה. עד שיום ששוב היה משהו שבו הוא בכלל לא התייחס אלא התעלם, החלטתי שזהו. ניתקתי תקשר כבר חודשיים. התחלתי זוגיות, אבל קשה לי, במיוחד בשבתות וחגים, כי איפשהו כבת אני כן אוהבת ורוצה קשר עם אבא, אבל מצד שני אני מבינה שכמה שניסיתי לדבר איתו, אין עם מי לדבר. וזה רק מזיק לי.
אני חושבת שהתנתקות היא לפעמים עדיפה על קשר שהוא מתעלם.
השאלה מה לעשות בסופשים וחגים? ובמיוחד לפני מחזור, ברגעים שאני רוצה לשכוח את העבר הזה ורק להיות במקום חדש, טוב, עם חום ואהבה, ורגש, כמוני. איך לא להישאב לשליליות ולהמשיך ככלות הכל? תודה וחג שמח,💟
שלום רונה.
שאלת "איך מתנתקים לגמרי" אך נדמה לי שהשאלה שלך היא מורכבת יותר, ונוגעת לתהייה איך להיות במגע ולשאת הן את האכזבות והכאבים שבקשרים ובמציאות החיצונית, והן את אלו שנוגעים לעולם הפנימי על חוויות העבר, המחשבות והצרכים שבו. כמו כן, נשמע שאת שואלת איך, גם מתוך המפגש עם הכאב, אפשר להמשיך הלאה, לצמוח ולהתחבר לכוחות ולטוב.
מתוך דברייך, נשמע לי שכדאי לשקול פנייה אל טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית שיאפשר לך לעבד סוגיות אלו ואחרות באופן שיקנה לך יותר חופש ומרחב בבחירות הניצבות בפנייך.
ליטל
