הי ליטל
יש עניין שמטריד אותי, זה מטריד אותי כי זה קצת לא הוגן מצידי.
אבא שלי הוא לא בנאדם רע, לא פוגע או משהו, כן אולי לא מעורב בחיי, אבל שום דבר לא מסביר את מה שאני מרגישה כלפיו.
אני פשוט לא מסוגלת להיות באותו חדר יחד איתו, או שזה יהיה ממש קשה לי.
כשאני בקרבתו אני נהיית עצבנית מאוד, אם אוכל אעבור לחדר אחר, או אהיה רחוקה כמה שניתן. על מגע אין על מה לדבר.
זה קורה לי לפעמים עם עוד, אבל לא ברמה כזו. מין דחיה כזו.
אני מרגישה סוג של הרגשה כבדה, והרגשה מלוכלכת כזה. משהו לא נעים.
אני מרגישה לא בנוח עם זה, כי הוא אבא שלי אחרי הכל.
ממה נובע התחושה הזו?
אשמח אם תוכלי לענות לי כדי שאוכל להבין קצת יותר מה זה ולמה זה?
כי מרגיש לי לא בסדר ככה להרגיש למישהו שאמור להיות קרוב.
תודה רבה.
שלום לי.
התחושות שאת מתארת עשויות לנבוע ממגוון רחב מאוד של נושאים אשר יכולים להיות קשורים ישירות ליחסים עם אביך ולהיסטוריה המשותפת שלכם, או לקשר רחב יותר עם גברים או פרטנרים למערכות יחסים. בכל מקרה, סביר להניח שדרך ה"סימפטום" של הדחייה הנפש שלך מספרת על תוכן נפשי שעדיין אינו מבורר ומעובד דיו. לכן, במידה והנושא מפריע לך בצורה משמעותית ו/או שאת חשה שהוא מצטרף לקשיים נוספים בפן הרגשי או הבין אישי- אני מציעה לפנות אל טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית בו תוכלי לחקור ולהתבונן בדברים יותר לעומק.
ליטל
.jpeg)
