יש ימים שרע לי בצורה קיצונית
שהלב שלי צורח עד שאני נעשית חרשת
שהמוח שלי הופך לעיסה דביקה של מחשבות שנאה וזעם
עלי על כל העולם
ואז אני מתפרקת
ממש לחתיכות קטנות
מתפזרת עד שאני לא מוצאת אותי
נאבדת בתוך סבך של כאב
ואז כשהגל כבר עמוק כל כך
ושהאופציה היא להיות או לחדול
והלב רוצה לחדול
ולא להיות
אפעם יותר
אז פתאם אני כאילו מתעוררת מחלום רע
מגרדת שאריות של עצמי מהרצפה
בלי לדעת מי אני ומה אני עושה אני פשוט קמה
ומתייבשת לגמרי
מתקלף לי העור מיובש
ואז פתאם יש לי כח
ואמביציה
ואני מנקה ארונות
ופתאום יש לי מחשבות על לצאת לקניון
ואני אפילו מצליחה לחייך
חיוך אמיתי וגם לצחוק
אבל בגלל שאין כלום בפנים
והלב יבש ומקולף
שעון החול מתחיל לטפטף
אני גונבת זמנים יפים
רגעים שפתאם כיף לי להיות
ויודעת שתיכף תבא הנפילה
וכל פעם שאני חושבת שיותר נמוך מזה אני כבר לא יכולה לרדת
מגיע גל ענק הרבה יותר גבוה ממני שבולע אותי בביס אחד

****
ליטל אני בטיפול כמו שכבר כתבתי לך
פגישה קודמת היתה פשוט בריכה של כאב הגעתי מובסת מהחיים מדוכאת ובמחשבה לסיים את הכל
מאד קשה לי
הקיצוניות של הרגשות שלי הטראומה של העבר שמתנגשת עם הווה לא בטוח
הקשיים בכאן ועכשיו והבטחון עצמי שצלל מתחת לאפס
אה והגעגועים למטפלת הקודמת, לרחם, לאהבה אימהית עוטפת
המטפלת הנוכחית קשובה ואפילו מדהימה אבל יש בי פחד עצום להכניס אותה ללב שלי
אז היא נמצאת איכשהוא בחוץ לפעמים אני פותחת את הדלת של הלב לסדק צר אבל אחרכך טורקת בכזו עוצמה שכל הלב שלי רועד
פגישה קודמת היא רק ביקשה שאכניס אותה לליבי ודברה על אופציה של תמיכה תרופתית
אחרי שיצאתי ממנה הרגשתי יותר טוב האכפתיות שלה והרצון שיהיה לי טוב כנראה קצת סדקה את החומות שלי
אחרי יום שוב נפלתי והתנפצתי לקרשים
שלחתי הודעה למטפלת הקודמת שאני מתגעגעת אליה ושתזכיר אותי בתפילתה כי אני מתפרקת
והתגובה שלה היתה אימוגי של לב
זה מאד מכאיב לי
באלי פשוט לשכח ממנה
אני מרגישה נטושה
מה עושים איתי ??????
סורי חפרתי כאן הרבה ואת בטח מבולבלת מכל הבלגן של הטקסט
תודה שיש אותך ואת המרחב הזה שמציל אותי בלילות אבודים וחשוכים🙏