הי
קודם כל תודה על הפורום הוא נותן לי המון גם כשאני לא מתיעצת באופן אישי...
בזמן האחרון החלו לצוץ בטיפול כל מיני נושאים שהיו סגורים בתוכי המון זמן. דברים ש"שכחתי" שהיו פתאום התחילו להציף... נורא קשה לי עם זה בטיפול עצמו למרות שאני מאד אוהבת את הפסיכולוגית שלי קשה לי מאד לשחרר רגשות מולה משהו בתוכי לא מאפשר לי וזה יוצר מצב של מאבק פנימי עם הרגשות שרוצים לצאת לבין המשהו הזה שחוסם אותם... ואני יוצאת מהטיפול מותשת ממש פיזית... ואחר כך בבית זה משאיר אותי עם ענן שחור שמרחף מעלי... בעיקרון אני בן אדם חי אני עובדת ופעילה אני משקיעה מאד בילדה שלי אבל לאחרונה כל הפעולות האלה לא מצליחות להנות אותי ואני קמה כל בוקר בתחושה נוראית שבא לי לא להיות... הפתרון הקל בשבילי זה פשוט להשאר לישון לפחות כשאני ישנה אני לא מרגישה... אבל אני לא עושה את זה כמובן כי יש לי מחויבויות...
אני מביאה את זה לטיפול אבל כל עוד המאבק הזה נמשך אני לא מצליחה לקבל את העזרה הנדרשת. וגם אם היא מבינה כמה קשה לי ונמצאת שם איתי בכאב זה עוזר לי נקודתי ולא לאחרי... לחיים עצמם...
אני כותבת עכשיו כי קמתי מקודם עם הרע הזה ורע לי כל כך ניסיתי למצוא עצות להתמודדויות עם דיכאון בגוגל אבל לא הצלחתי... אני זקוקה לעזרה איך אני יכולה לעזור לעצמי
ממש תודה רבה
וסליחה שזה יצא כל כך ארוך
שלום שירה.
אני שומעת את עוצמת הסבל, אך מאחר ואת משייכת אותו לתהליך הטיפולי ולתכנים הנפשיים המתעוררים במסגרתו, נדמה לי שחשוב במיוחד להקשיב לו בטיפול ולהבין את משמעותו, ומתוך כך לבדוק האם ואיזה מענה יוכל להקל עלייך. לצורך העניין, הסבל שאת מתארת יכול לנבו ממגוון סיבות ודינמיקות נפשיות כמו הגנה מפני אפשרות לפגוש תכנים נוספים, דרך לאותת למטפלת על כך שאת זקוקה לה באופן אינטנסיבי יותר, החמרה דיכאונית המרמזת על צורך בהרחבת הסיוע (למשל, טיפול תרופתי או העלאת תדירות הפגישות), "סיפור" של הנפש על הבדידות המתעוררת במקומות הקשים ביותר וכן הלאה. בהתאם, נדמה לי שרק מתוך הבנת משמעות הסבל בנקודת זמן זו, תבוא גם ההקלה, בין אם דרך פתרונות מציאותיים ובין אם דרך העיבוד שיתאפשר בטיפול.
בכל מקרה נסי לזכור שעלייה בעוצמת הסבל אכן עשויה לאפיין שלבים מסוימים של הטיפול הפסיכולוגי, וכאשר מצליחים לצלוח אותה ולהתפתח דרכה, בדרך כלל חל שינוי נפשי משמעותי.
ליטל
.jpg)
