שלום רב, אני בת 56 התחלתי טיפול פסיכותרפיה בעקבות אכילה רגשית שיש לי מזה שנים רבות. עד כה הייתי כ7 פגישות ואני מרגישה שאין לי חיבור עם שיטת הטיפול וכשמגיע יום הטיפול אני מרגישה שאין לי חשק ללכת. לפני 2 פגישות העלתי זאת למטפלת שלי והחלטתי לתת הזדמנות, אך גם הפעם לאחר שני מפגשים שוב עלה הספק בטיפול היום שוב העלתי זאת בפני המטפלת שלי והיא בכל זאת רוצה שאני אמשיך לעוד חצי שנה . כי יש לה מה לתת לי ולעזור לי.
אני בדילמה מאוד גדולה, מצד אחד אני מרגישה שממש לא בא לי להמשיך אצלה ומצד שני עולות מחשבות שאולי אני אעשה טעות שאעזוב...כשמגיע יום הטיפול ממש אין לי חשק , מה גם שעד כה אני לא מרגישה שהטיפול תרם לי למשהו. (אני מודעת לכך שלא נעשו הרבה פגישות עדיין)חשוב לי לציין שאני אישה עם מודעות עצמית מאוד גדולה, עשיתי תהליכים רבים בחיי ועברתי שינויים מאוד משמעותיים, אני לומדת כל הזמן לימודים הקשורים לגוף נפש ולימודי מודעות עצמית ועוד.
אני לא יודעת מה לעשות האם להמשיך או לסיים עם זה, אשמח לתגובה
שלום אוריה.
יכולתי לייעץ לך מוגבלת משום שחוסר חיבור לטיפול יכול לנבוע ממגוון סיבות, חלקן נוגעות לווסר התאמה "אמיתית" וחלקן לחששות מפני הטיפול. יחד עם זאת, אני נוטה להאמין שבטיפול צריך להיווצר חיבור ראשוני למטפל.ת ולגישה הטיפולית ולכן כדאי להקשיב במרבית המקרים לתחושת הבטן.
ליטל
