בלילה קראתי ספר והופיעה מילה שהיוותה לי טריגר לחרדה שלי, כבר הייתי בטיפול ואני בשלב כזה שהבנתי שזה מה שקורה אז בזכות זה כנראה הגוף שלי לא נכנס לחרדה -נשאר שקט, אבל במחשבות כאילו פחדתי.
בעצם הייתי חרדה בלי תסמינים גופניים של הדופק המואץ או ערפליות... חרדה ונוכחת(?)
בבוקר שאחרי קמתי והתחלתי לחשוב מה זה אומר שאני עדיין מתעסקת בטריגר למרות שהצלחתי לא להיכנס להתקף חרדה ובאמת שהעליתי המון היבטים ותובנות ממש מוצלחות. לא התכוונתי שכמעט כל מה שאעשה היום יהיה לחשוב על זה! גם אם לכמה דקות עזבתי את זה... עדיין משהו הציק לי אז ניסיתי להעלות עוד היבטים וניתוחים וכך במשך כל היום חשבתי עד שאפילו התעייפתי ונרדמתי.
בהמשך היום המשכתי לחשוב ולנסות להסתפק בתובנות שכבר עלו אבל רק חשבתי על זה מעוד כיוונים.
באיזשהו שלב התחיל להפריע לי שאני מתעסקת בזה או שאולי כבר בבוקר הגזמתי בהתעסקות. הרי לקראת סוף היום התעייפתי ואמרתי לעצמי שהכל בסדר אז למה לא יכולתי להגיד את זה לעצמי כבר כמה שעות קודם?
אגב זה קורה כשאני לבד בבית יום שלם בלי היסחי דעת. חשוב לי לפתור את זה עם עצמי ולכן גם נשארתי לדוש במחשבות כנראה
אז איך אדע שהגזמתי בהתעסקות שלי בחרדה שלי? אני חושבת שאני חוששת לא לשים לב לכל השיעורים המדהימים שלמדתי דרך הטיפול וזו הסיבה שבבוקר "ניגשתי" לנתח את החרדה שלי מול הטריגר שהיה בספר.
תודה רבה רבה על התשובה
שלום לטם.
נשמע מדברייך שאת מתלבטת האם העיסוק בטריגר וא ביטוי לקושי המצריך המשך התבוננות, עיבוד וטיפול או "עיסוק יתר הנובע מהתרגלות מסוימת לתבוננות נפשית גם כשזו אינה בהכרח נדרשת. לאור זאת, אני מציעה להניח לאירוע הספציפי, לחדד את הקשב לעצמך ולבחון באופן רחב יותר האם את חשה שאת זקוקה לעזרה או טיפול כרגע.
ליטל
