אין לי אופי מיוחד או רצונות או שאיפות, אין לי רצון להקים משפחה או למצוא בת זוג או לעשות סקס, אין לי מוטיבציה לעבוד אבל אני מקבל קצבה, מה יש לי בעצם אני לא יודע אני אוסף של כלום, בדרך כלל זה לא מפריע לי החוסרים שלי אלא מפריע לי השקט הנצחי והחוסר מעש הנצחי הזה שאני יודע שהוא לא ייגמר, הפעם דווקא שמעתי שיר והרגשתי קצת משהו (גם אין לי רגשות בדרך כלל)
לא יודע מה הרגשתי בדיוק אבל זה קשור לנושא שאין לי כלום.
הלכתי לטיפול פסיכולוגי כבר שלוש שנים כמעט והוא עומד להיגמר בגלל שכבר לא מסבסדים ולא נוצר שיפור, אולי קטן רק
פעם הייתי כותב פה יותר עכשיו כבר לא כתבתי הרבה זמן.
אני גם מתקשה להסתדר לבד ואין לי לאן ללכת בשביל חברה
שלום לך.
אתה מתאר קשיים שאני מתארת לעצמי שמלווים אותך במגוון מצבי חיים, וטוב שאתה מטפל בעצמך מאחר ונשמע שקשיים אלו מלווים בסבל משמעותי. לצד זאת, אני מציעה לבדוק האם התחושות הכואבות שאתה מתאר קשורות גם בסיום המתקרב של הטיפול, שעשוי לעורר תחושות של בדידות וחוסר יכולת להתמודד לבד. בהתאם, כדאי להמשיך ולעבד בטיפול את התחושות שמתעוררות סביב סיומו המתקרב ובו זמנית לבחון האם אתה זקוק לעזרה נוספת, ואיזו.
ליטל
