2 אחים (מתוך 3 ילדים) מטופלים טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי, בעקבות התקפי זעם
פסיכוטיים של הגדול, ונסיונות אבדניים בן 24, לבת 17 בעיה פסיכוסומטית קשה (לטענתה אינה רואה, עיוורת, לאחר בדיקות רבות בצד הבריאותי, הופנתה לטיפול), פגיעה עצמית והבעת רצון אבדני, להבנתי תופעה מאוד נדירה (העיוורון הסלקטיבי), בשני המקרים המשפחה, כולל ההורים דבקו בגירסה מסויימת לתחילת הבעיה, כולם יודעים (אחי האם, בני זוגם וילדיהם) שזאת גירסה שקרית, יתכן שהטיפול לא מתקדם בשל גירסה ראשונית לא נכונה? אני גיסתה של האם, דודה מנישואים של הילדים. *למיטב ידיעתי המטפלת של הנערה, מבינה שאין קשר בין הנאמר בהתחלה למצבה, ומאוד יתכן שהטיפול שלה מיטבי יותר, הנערה מגיעה אליה בצו בית משפט, אם לא תגיע תאושפז, בשל חשש לחייה
שלום לך.
קשה לי לומר מה תהיה השפעתה של מסירת גרסה לא נכונה למטפל- במקרים מסוימים הסתרה/שקר עשויים לעכב תהליכים נפשיים ובמקרים רבים אחרים הגרסה ה"אמיתית" פחות משנה מאחר והמנגנון הנפשי נחשף וזוכה לעיבוד בטיפול. כמו כן, התפתחות הקשר הטיפולי מאפשרת בדרך כלל, עם הזמן,חשיפה של רבדים נוספים של הסיפור כפי שהמטופל אכן חווה אותו. בכל מקרה, מאחר ומדובר בבגירים אני חוששת שהתערבות בתהליך הטיפולי אינה אפשרית- אין אלא לסמוך על הכוחות הנפשיים שיאפשרו שימוש מיטיב ומועיל בטיפול, עם הזמן. זאת, כאמור, בהנחה שאין מדובר במצב בו אחד המטופלים חשוף כעת לפגיעה פיסית או מינית מצד אדם אחר- במקרה ומדובר בעבירה פלילית יש לפנות למשטרה.
ליטל
.jpg)
