הי, בתי בת 4.5 נמצאת מגיל שנתיים וחצי בגן פרטי, גן מעורבות הורים. הגן הוא לגילאי שנתיים-חמש שנמצאים כל היום בקבוצה אחת. השנה זו השנה השלישית שלה בגן ובשנה זו חברותיה הטובות עזבו את הגן לטובת גן חובה ושכבת הגיל שעמה היא נותרה בגן היא מצומצמת (5 בנים ועוד בת, אליהם היא לא מאוד מחוברת אבל הסתדרה איתם עד עכשיו כברירת מחדל). עד לפני שבועיים הכל התנהל על מי מנוחות, שמחה ללכת לגן, נפרדה בקלות. לפני כשבועיים קיבלתי טלפון בצהריים מאחת מנשות הצוות שהבת שלי בהתקף בכי בלתי פוסק, אומרת שמתגעגעת אלי ולא מצליחים להרגיע אותה. הדבר היחיד שקרה באותו יום היה שהגרביים הציקו לה והייתה איזו התעסקות סביב זה שלא נתנה לה כנראה מענה מדוייק (אציין פה שלאחרונה גם החמירו תופעות כגון תפר בגרב שמציק, נעליים לא נוחות לה פתאום, תווית בבגד. בעבר עשינו אבחון אצל מרפאה בעיסוק אבל לא נמצא קושי וויסותי מובהק). בכל מקרה, מאז אותו התקף בכי בגן הדבר חוזר על עצמו כמעט כל יום (למעט ימים קצרים כמו שישי או יום שאני אוספת אותה מוקדם). גם הפרידות קשות מנשוא בבוקר. כמעט כל יום נשות הצוות מתקשרות בחוסר אונים או לא מתקשרות ובדיעבד אני מגלה שהיא בכתה המון במהלך היום. ניסיתי לשאול אותה, לדבר על זה, לחשוב על פתרונות (גם הגננת עשתה איתה שיחה אישית בה הן חשבו על דברים שיכולים לעזור לה שקשה ואף הכינו רשימה על דף) אבל שום דבר לא עוזר. אני ממש חסרת אונים. האם יש צורך לפנות לאיש מקצוע מתחום הטיפול הרגשי? האם יהיה נכון להוציא אותה בשלב זה של השנה ולהעביר לגן עירייה? אציין שאני מאוד מרוצה מהגן, הצוות מדהים, הגן מהמם אני בטוחה באלף אחוז שלא קורה שם שום דבר חריג אבל חשוב לי שיהיה לה טוב כמובן. אודה לעזרתכם. תודה רבה
שלום הילה.
מאחר ואת מתארת התמודדות טובה עם השינוי החברתי בגן והתעוררות של קושי רק בשבועיים האחרונים, אני חושבת שכדאי לוודא שהבעיה היא אכן בגן לפני שאת מעבירה את בתך. מציעה בשלב ראשון לחשוב האם חל שינוי כלשהו בבית, באווירה הביתית או אפילו במציאות הרחבה (למשל, אפילו שינוי כמו עלייה בדאגה ובחשיפה לשיח על הקורונה...). במידה ואין דבר כזה העולה על דעתך, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כדי לפתוח כיווני מחשבה נוספים וכדי לקבל הכוונה מדויקת לגבי האופן בו תוכלי לסייע לה.
ליטל
תוכלי למצוא כאן רשימת מטפלים שמתמחים בטיפול רגשי לילדים להתייעצות ובחינת טיפול
