אז חזרתי אליה
אחרי שעבדתי קשה להוציא אותה מהלב
זה היה יום רגיל נורא
והיא כתבה לי באיזה שעה היא יכולה לקבל אותי
והכל היה מוזר נורא וקל מדי
ואחרי שנה וחצי שבהם רק עמלתי לעקור את הבית הזה שבנינו ביחד
ודקה וחצי לפני שעקרתי את הדלתות
פתאם היא חזרה
ואני מרגישה שעכשיו כשהיא חזרה
אני הלכתי
פתאם אין כלום
כבר לא כואב לי אבל בקטע מנותק
ואני באה לשם ונושמת אויר ריק
ויודעת שאני צריכה אותה
ופוחדת ששוב היא תגיד שהיא לא יכולה לקבל אותי
ושוב אני אתפרק למלא חתיכות
אז אני שותקת שם או מקריאה לה מהנייד דברים שכתבתי
כי כשאני באה לשם אני כבר לא זוכרת כלום
והלב שלי מרגיש כמו בפינג פונג
רגע אחד נעול עד חנק וברגע השני מת להפתח ולהתפרק על הרצפה
וזה מוזר לי
כי עד התקופה האחרונה הרגשתי
הרגשתי נטושה הרגשתי פגועה הרגשתי חרדות הרגשתי שנאה.
ועכשיו אני לא מרגישה כלום
חיה מלמעלה מנהלת סדר יום וברקע מרחפת מחשבה חצופה שמי צריך אותה בכלל אני מסתדרת לבד
אבל אז בא הלילה והחרדות והכאבים הלא פתורים ואני מתפרקת בחושך בלי להבין למה
כאילו מישהו גזר לי את החוט שמחבר בין הלב לנשמה
אני מרגישה שהכאבים שלי לא שווים כלום
שלא מגיע להם מקום
ושאני סתם מבזבזת לה את הזמן
הכאבים שלי רגילים כאלה
ולא כמו של פעם
שהיא עבדה בשבילי קשה כדי שלא אשמט לה מהידים ואמות
היום אני לא מתה ואני חיה לגמרי
והדכאון כבר לא מגיע הרבה ויש הרבה יותר עוגנים מבעבר וההפרעת אכילה ישנה שנת חורף ואפילו הפסקתי לבכות
אז לא מגיע לי אותה
וכל הרעשים האלה בלב שאני לא מבינה אותם
לא שווים כלום
בטח לא שיחה ב450 שקל
😞💔😞💔😞
שלום לך.
אני מתארת לעצמי כמה מטלטל השינוי, וכמה תחושות הוא מעורר, ומקווה שלאט לאט תמצאי את המקום והקשר שיאפשרו לך לצמוח ולהתקדם.
ליטל
.jpg)
