שלום רב
אני מטופלת כשנתיים אצל מטפלת.
לאחרונה,בשל מצב הקורונה ובשל מצבה המשפחתי( מאומתים וחולים),היא עברה לטיפול בזום.
עבורי,יחסי מטפל מטופל הם העיקר בטיפול.
לצערי איני מצליחה להרגיש שום דבר כאשר הטיפול הוא בזום.
אני מבינה את התקופה והשלכותיה,אך למרות הצורך הגדול שלי בטיפול,איני בטיפול מזה כ3 שבועות מכיוון שהוא בזום.
מחד,הטיפול מאוד חסר לי
אך מצד שני,איני מרגישה כלום כאשר מדובר בטיפול שמאחורי מסך.
אציין שגם כך הטיפול בחדר הטיפולים אינו פשוט עבורי- במרחק של שני מטר ועם מסכה על הפנים,אז מאחורי מסך?????
אני יודעת שישנם מטפלים שלא מטפלים בזום ואף ללא מסיכה.
אני מכבדת את בחירתה,אך לא בטוחה שלי היא מתאימה והצורך שלי בטיפול קיים.
האם עלי לחכות בסבלנות עד יעבור זעם? או שמא לחפש טיפול אחר?
שלום לך.
השאלה שאת שואלת אינה שאלה של "נכון" או לא נכון" אלא מבוססת על תחושה אישית ובעיקר- על עיבוד של ההתלבטות ומשמעויותיה במסגרת הטיפול. המגבלות והאילוצים של הקורונה מפגישים מטפלים ומטופלים עם סוגיות לא פשוטות שנוגעות למרחק, קרבה, פערים, ומידת ה"אמיתיות" של הקשר ובמובן זה, אני יכולה רק לשער שההתלבטות שלך נוגעת לרבדים נפשיים שמעבר להיבט ה"טכני". לאור זאת, אני מציעה לשתף את המטפלת בהתלבטות במלוא הכנות ומתוך השיח להבין טוב יותר גם מה עומד מאחורי תחושותייך וגם מהי הבחירה הנכונה עבורך.
ליטל
