שלום,
אני אמא לנערה בכיתה י בקרוב תהיה בת 16.
לפני כ 5 חודשים הוחרמה ע"י "חברותיה" ומאז מנסה לשקם את התחום החברתי,
מאוד מאוד קשה לה, הקשר החברתי הינו אך ורק בביה"ס,נכון להיות ומזה כ 5 חודשים , 0 שיחות 0מפגשים0 הודעות... היא באמת משתדלת ,אך מדובר בנערה מאוד סגורה.
היועצת מודעת המחנכת גם...,
ניסינו טיפול CBT ולאחר 5 מפגשים ביקשה להפסיק.
לטענתה מדובר בתקופה שתחלוף...,
אנחנו כהורים משוועים שתעזר בטיפול פסיכולוגי,מאמנת אישית והיא נחושה ש.. לא.
מזה כ 3 שבועות רצופים נמצאת בבית לפני שבועיים אחיה הגדול (חייל) אומת ונדרשנו בבידוד בשל מחלות רקע שלו, והשבוע עברו ללמוד בזום עקב תחלואה גבוהה בשכבה.
אתמול פרצה בבכי קורע לב(אני אדם רגיש מאוד) שקשה לה עם הבדידות ושאין לה עם מי לדבר מביה"ס,יש לה רק חברים ברשת..., היא מאוד ביישנית.
שוחחתי חיבקתי הכלתי... ובלילה בכיתי בכרית מעוצמות הכאב שלה.
איך אני יכולה לסייע לה.
בביה"ס על אף שזה רק שם זה היה גורם לה להיות שמחה, חיונית.
שלום דגנית.
אני שומעת בדברייך את הכאב והדאגה, ואת החיפוש אחר הדרך לסייע. ראשית, אני חושבת שכדאי מאוד להמשיך לכוון את בתך לפנות לטיפול פסיכולוגי אך לא בגישת CBT אלא בגישה פסיכודינמית אשר מציעה מרחב בו אפשר לעבד חוויות לא פשוטות, ולטפל בגורמי העומק שבבסיס הקושי החברתי והכאב. במקביל, יתכן וכדאי לסייע לבתך למצוא אפיקים ואזורים נוספים בהם יכולה ליצור קשרים חברתיים- חוגים, תנועת נוער וכד'.
ליטל