שלום בתיה.

את מתמודדת עם סוגיה שמעסיקה סבתות רבות אשר נקרעות בין הרצון לקשר קרוב עם הנכדים והגשת עזרה לילדים, לבין הרצון ליהנות מתקופת חיים משוחררת יותר ממחויבות לאחרים. אני חוששת שאין "קסם" שיוכל להעלים את הקושי לגמרי, אבל אולי כדאי לנסות להתמקם מחדש באופן שתואם יותר את צרכייך. ראשית, כדאי לנסות להגדיר בינך לבין עצמך מה מספר הימים/שעות שאת רוצה להקדיש לעזרה עם הנכדים- מספר שעות שיענה הן על הרצון שלך לעזור ולייצר קשר משמעותי והן על הצורך שלך במרחב לעצמך. לאחר שתגדירי לעצמך את טווח הפניות שלך, אני מציעה ליזום שיחה עם ילדייך ולשתף בכנות בתחושותייך וצרכייך. חשוב לא לגרום להם לחוש אשמה אלא לשתף בפשטות בכך שאת זקוקה לאיזון אחר. כדאי לבוא לשיחה זו מעמדה נחושה אך חמה ואוהדת, ומשם לחשוב יחד על ההיבטים הטכניים.

ליטל