כל כך רע לי ואין לזה סוף
בפגישה עם המטפלת היא דיברה על שילוב של פסיכיאטר וטיפול תרופתי היא הייתה כל כך נחושה בדעתה ואני לא רוצה
אני מעדיפה להרגיש כאב ולדעת שהוא שלי ואני!!
ולא לחיות כמו רובוט בהשפעת כדורים
לא רוצה להיות תלויה בהם לא רוצה להתחיל עם זה
וזה לא בגלל סטיגמות. לצערי אני מכירה מקרוב אנשים שלוקחים ורואה את ההשפעות גם לטובה וגם לרעה ומוותרת על הטוב בהשוואה לרע
אבל המטפלת שלי הייתה כל כך נחרצת שאני מרגישה נורא! אני מרגישה מאוימת, אני מרגישה מואשמת כאילו שעשיתי משהו רע
אני מרגישה לא מובנת שאין לי זכות דיבור בכלל, שלא מאמינים בי ולי
מרגישה נטושה בתהום
שאין לי למי לפנות יותר שאני לא יכולה לבטא מדי כאב / התמודדות כי זה יחרוץ את גורלי
ואני לא מבינה, הרי כל טיפול מוביל איתו כאב אז למה ישר צריך להציע פסיכיאטר? אני יודעת מה זה כאב ברמת כדורים, התמודדתי עם תקופות הרבה יותר קשות בחיים שלי שהיום, גם בלי פסיכיאטר אני יודעת לומר שסבלתי מדיכאון חמור וחרדות ברמה לא אנושית ודווקא מהמקומות האלה אני יודעת שהיום אני לא ברמה הזאת. ולא צריכה !