התבשרתי שהבת של המטפלת נפטרה בפתאומיות ומאז אני לא יכולה להתנתק מהכאב על אובדנה, מהכאב של המטפלת . אני נקרעת מבפנים ולא מצליחה להכיל את זה .

הלכנו לנחם ופתאום גיליתי קצת ממנה , התבוננתי בתמונות של הבת . לא נתפס איך פתאום נערה בתוך יומיים נפטרה . אני מוצפת וקשה לי כלכך המחשבה על מה שהיא עוברת וכמה קשה לה .ועכשיו שכביכול היא הכאובה ולי אין שום דרך להקל או להיות שם וזה גם לא מ"תפקידי"

לא ברור לי מה הלאה , אבל אם היא תמשיך איתי בטיפול אני גם לא רואה איך אפשר להתמקד בעצמי ולא לשאול אותה עליה ומנגד איך בכלל אפשר לשאול משהו כזה איישי וברור ובו זמנית חודר לחיים האישיים שלה .

אני תוהה שאם לי ככה קשה אז מה עובר עליך , איך היא תקום , זה כאב שאין לו מרפא . אילו הייתי יכולה לבחור הייתי מעדיפה למות במקומה