הי ליטל
לאחרונה אני כותבת כאן הרבה
אני בטיפול אינטנסיבי מאד גם דינמי וגם אי אמ די אר בגלל ptsd
חזרתי אליה לפני חודשיים אחרי 5 שנות טיפול מגוונות אצל מטפלות אחרות.
האחרונה שהייתי אצלה שנה וחצי ולא התחברתי אליה אבל לא היתה לי משהי אחרת וככה סחבתי מטיפול לטיפול והרגשתי שאני קורסת אבל פחדתי ליפול כי לא סמכתי עליה
מפה לשם חזרתי לראשונה זאת ששם הלב שלי הרגיש בטוח להתפרק
והתפרקתי התפרקות אכזרית
כבר אחרי שני מפגשים הנפש שלי התמוטטה היא הפנתה אותי לפסיכיאטרית שקבעה שזה דכאון מג'ורי ודכאון אחרי לידה.
התחלתי טיפול בציפרלקס וזיפרקסה
מנסה לשרוד
הטיפול מציף אותי מאד והמרחב בתוכי רעיל ולא מכיל
אני מרגישה שכל הכאב שצברתי פשוט מציף אותי והבית הפנימי שלי התמוטט
כואב לי מאד הבפנים אני מרגישה חסרת ערך ומרגישה דפוק עם עצמי
אני מתפקדת אבל מינימלי ומבן אדם חברותי הפכתי לכבויה וסגורה ונמנעת מבני אדם
אני בן אדם מאד קיצוני כשטוב לי אני לא מצליחה להתחבר לעצמי וכשרע לי מאד מאד מאד אני מצליחה לדייק ברגשות
ולכן אני חושבת כל הזמן שבגלל זה הדכאון הזה לא עוזב אותי.
אני מרגישה שכל עוד הוא כאן הילדה הפנימית שלי מקבלת מענה וכשאני חזקה אז אני הולכת רעבה
אני מרגישה אשמה שהגיע אלי הדכאון הזה
ואני שונאת את עצמי וזה לופ שלא נגמר
התחלתי לספר למטפלת שלי היום על הטרדה שעברתי דרך הרשת מאישה
ואז נגמרה הפגישה ואני מתחרטת שספרתי לה ומפחדת שהיא תגיד לי שאני אשמה שנתתי לה שצילמתי לה שהתכתבתי שהמשכתי למרות האלף נורות אדומות
זהו אני מוצפת מאד ומרגישה שכל פעם אחרי הפגישה אני מוצפת
מלבד הדכאון שמציף אותי התכנים בפגישה משגעים אותי לגמרי
היום הרגשתי פיזית שאני נחתכת מבפנים
קשה לי נורא
ואני מרגישה שכואב לי נורא ואני אשמה בכאב הזה
כאילו שהייתי יכולה לעצור את הדכאון הזה
כאילו יזמתי אותו
אני יודעת שאני לא
אבל אני מרגישה אשמה ומיואשת
איך יוצאים מדכאון?
שלום לך.
נשמע שאת עושה כל מה שאפשר- ברמה הטיפולית וברמת ההתכווננות הנפשית- להתמודדות עם הדיכאון והיציאה ממנו. נדמה לי שאת מספרת כאן בעיקר על האימה והסבל העצומים שנלווים לשלב הביניים הזה בו את משוטטת באזורי הנפש הקשים ביותר ועדיין לא רואה את נתיב היציאה מהם. אני יכולה לומר רק שלא מעט טיפולים אשר מסתיימים בשיפור וצמיחה עוברים דרך המקומות האלו, ושלא פעם דווקא כשמתקיים קשר טיפולי חזק ואמין מקומות אלו מתאפשרים- עם הסבל והתקווה הכרוכים בכך.
שמרי על עצמך ועל התקווה,
ליטל
.jpg)
