אני גבר כמעט בגיל 23.
סובל מביישנות בערך מאז שאני מכיר את עצמי.
היום זה מפריע לי מאוד בלהכיר בחורות.
מצד שני אני בשיפור גדול מאוד ממה שהייתי בעבר, מרגיש בנוח לגמרי לדבר עם בחורה חופשי וטבעי ועם בטחון עצמי גבוה והשיחה זורמת. הבעיה מתחילה כשאני צריך להתחיל איתן ו״לשים דברים על השולחן״.
ההתלבטות שלי היא האם ללכת לטיפול פסיכולוגי ולדבר על זה.
בגלל שהבעיה היא פסיכוסומטית (כמו שאמרתי אני מרגיש טוב מאוד עם עצמי), אני חושש שללכת לטיפול ייגרום לרגרסיה בתהליך השיפור שאני חווה כיוון שהמשמעות של זה היא להודות שאכן יש בעיה.
אם זה לא ברור, הכוונה שלי היא שאם אני אתעלם מהבעיה ואומר לעצמי שהיא לא קיימת - היא תפתר מעצמה.
מה עליי לעשות ללכת לטיפול או להתגבר בעצמי?
שלום איתי.
קושי בתחום הזוגי ו/או הבין אישי נובע בדרך כלל מגורמים רגשיים לא מודעים הקשורים בתפיסה העצמית, באופן בו נתפסות מערכות יחסים בין אישיות ובחוויות עבר משמעותיות. כאשר היבטים אלו אינם מעובדים ומובנים דיים, הם עשויים לבוא לידי ביטוי במגוון סימפטומים וקשיים שביניהם גם ביישנות. לכן, לא פעם הדרך היעילה להניע שינוי משמעותי היא באמצעות פנייה אל טיפול פסיכולוגי אשר מסייע לזהות את החוויות הלא מודעות ואת דפוסי החשיבה אשר גורמים לקשיים ומשמרים אותם. לא ניתן לנבא, ותמיד קיימת האפשרות שיחול שינוי גם ללא טיפול, לכן ההחלטה לפנות לטיפול במצב שאתה מתאר היא עניין של גישה. סביר להניח שטיפול יזרז את השינוי ויעמיק אותו, ואף יתרום בהיבטים נוספים, אך כאמור קשה לנבא מראש. בכל מקרה, לא כדאי לדאוג מהאפשרות שהטיפול יעמיק את הבעיה. לעתים יש תקופות של נסיגה המאפשרת העמקה במשמעות הקושי, אך במרבית המקרים זוהי "ירידה לצורך עלייה", המאפשרת עיבוד והבנה עצמית.
ליטל
