במפגש האחרון עם הדיאטנית לפני שבועיים היא הציבה לי תנאי לשבועיים עד פסח אמרה שאם אני אעמוד בו אנחנו ממשיכות בטיפול אצלה ואם לא אז ... (אמרה שהיא לא מנסה לאיים עלי אבל היא רוצה להיות הוגנת והיא חושבת שאני לא מצליחה להפיק תועלת מטיפול בקהילה בשלב הזה )
בשבוע לאחר מכן אני לא הגעתי לפגישה, ביטלתי את הטיפול . ולא קבעתי גם לשבוע הזה. מה שאומר שעברו שבועיים ולא יצרתי איתה קשר מאז
וזה לא רק בגלל התנאי שהיא הציבה- אנסה להסביר:
אני מרגישה שנורא קשה לי אצלה, אני כאילו בטיפול אצלה, מגיעה כל פעם למפגשים אבל מרגישה שם נורא לבד, מרגישה שהיא לא מבינה אותי, שאני משתפת והיא לא איתי היא לא מתבוננת ועוזרת , התחושה שלי שכל המפגשים אצלה הם אותו דבר, אותם שאלות מצידה ,אותם הוראות , אותו תקליט.
גם כשאני מנסה לשתף בקשיים היא "ממשיכה הלאה" ולא מתעמקת כאילו מה שמעסיק אותה זה רק תזונה ועלייה במשקל, לא איך אני מתמודדת.
אני יודעת שמדובר בתהליך קשה, אני לא ציפיתי שזה יהיה קל בכלל (קשה לי להאמין בכלל שיש לי סיכוי לצאת ממנו) אבל כן ציפיתי שמשהו יתפוס אותי , משהו יעודד אותי קצת לנסות. שגם אם זה קשה ארגיש תמיכה. לא יודעת ציפיתי שהיא תתבונן גם בחוויות שלי סביב הנושא ולא רק בתפריט ומשקל טכני
האם זו ציפייה מוגזמת מבחינתי? איתה אני כבר לא אמשיך אבל מנסה להבין
שלום לך.
ראשית, אני שמחה לשמוע שאת נאבקת להמשיך ולטפל בעצמך.
ולשאלתך, תחושות שליליות כלפי הדיאטנית שכיחות אצל מטופלות המתמודדות עם הפרעות אכילה, אך כמובן שצריך להיווצר חיבור אישי וטוב דיו, שיקל על התהליך שהוא קשה כל כך בכל מקרה. מאחר ואת מתארת שקושי עם הדיאטנית הגיע לשיא בפגישה בה היא הציבה תנאי להמשך הטיפול, אני מציעה לנסות ולברר מולה ו/או עם המטפלת האישית שלך האם אכן כדאי לסיים את המפגשים, או שכדאי לדבר על הדברים ולבדוק אפשרות להתכווננות טובה יותר שלה לצרכייך. הצבת תנאי מהסוג שתיארת הוא אירוע לא פשוט בקשר בין אישי ובוודאי בקשר שיש בו ממד טיפולי, ולכן כדאי לתת מקום ולעבד את החוויה, ורק לאחר מכן לקבל החלטות.
ליטל
.jpeg)
