הדיאטנית לא יצרה איתי קשר מאז שביטלתי ואני לא מבינה את עצמי כי אני זאת שרציתי להפסיק את המפגשים אצלה ואני זאת שביטלתי את הפגישה לפני שבועיים ולא קבעתי עוד אחת
ופתאום נורא קשה לי עם ה"פרידה" הזאת אני אפילו לא יודעת לומר מה קשה לי בזה אבל אני מרגישה כמו בטראומה שבאותם רגעים עוד לא קולטים והנחיתה מגיעה רק אחר כך.
אני מרגישה פתאום נורא עם איך שזה יסתיים בא לי לבכות
אני מרגישה זרוקה ושלא באמת אכפת ממני
אני מרגישה אשמה נורא ושבגללי אי אפשר לעזור לי
אני לא יודעת להסביר במילים מה קורה לי אני מרגישה נורא רע
גם כל ההפסקות האלה בטיפול כל כך מטלטלות אותי ומובילות אותי לתחושות קשות ובלתי נסבלות . אני מתקשה לעכל איך קשר יכול להיות כל כך קרוב וכל כך רחוק ביחד איך בשנייה אחת פתאום הכל יכול להיגמר אני נשארת נטושה לבד וכאילו כל מה שהיה עד היום נעלם ו"אני (המטפלת) לא מכירה אותך (אותי) יותר" .
זה גם מרגיש קצת כמו ניצול וזריקה אחר כך (ואני מבינה בשכל שזה לא הכוונות של המטפלת שלי אבל זה לא עוזר לי לתחושה)
שלום לך.
אני מצטערת לשמוע עד כמה מייסרת ומטלטלת הדרך טיפולית שעלייך לצעוד בה.
כפי שאת עצמך מזהה, הקשר עם הדיאטנית הוא קשר לא פשוט, אשר כולל הן רכיב טיפולי והן רכיב של מגע עם המציאות של הגוף, המשקל, ומצב הסיכון הגופני. בהתאם, אופייני מאוד כי קשר זה יעורר גם תחושות לא פשוטות, תסכול וכעס. מאחר ומדובר בנושא רגיש וכאוב כל כך, אני חוששת שאין לי הרבה מה לומר מלבד להצביע על מה שאת כבר יודעת, שהקשר עם המטפלת אינו מתרחש רק בהווה אלא גם בעבר הרשום בנפש. לכן, אין אלא להמשיך ולהשתמש בקשר הטיפולי כדי לעבד, להבין ולהתבונן בסיטואציות אלו. מתוך כך, לאט לאט, יבוא גם השינוי.
שמרי על עצמך ועל התקווה,
ליטל
.jpg)
