בן 23, לפני בערך שנה וחצי יצאתי מזוגיות של מספר חודשים שהיתה לי רעילה, מצאתי את עצמי רק מנסה לרצות והיא תמיד גרמה לי להרגיש כאילו אני לא טוב מספיק בשבילה. בשלב מסויים היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. יום למחרת קמתי הפוך ולא הצלחתי לחשוב עליה.. כל מחשבה עליה עשתה לי רע ורציתי להמנע מכל קשר אליה מסיבה לא ברורה! נפגשתי איתה ממש בכוח וגם בפגישות הייתי כולי בחילות וחוסר חשק לשום דבר (במשך מספר שבועות). המצב הזה ממש הפחיד אותי אבל שיערתי שמדובר נטו כי הנפש לא יכלה לספוג את הריצוי הזה כבר אז נפרדנו - והרגשתי הרבה יותר טוב לאחר מכן.
התחלתי לצאת לאחרונה עם בחורה אחרת, מדהימה מכל הבחינות וטוב לי איתה! ופתאום בהפתעה תוך כדי שאנחנו יוצאים נתקפתי בהרגשה הזאת שוב, וזה בא והולך בכל פעם שאני חושב עליה. הרגשה כזאת של אני לא רוצה להיות פה כרגע.. עומס נפשי כזה. יש לציין שאני איתה פתאום הכל מדהים וכיף לי, למרות שעדיין משהו מעקצץ. מה קורה לי?
שלום יריב.
כניסה לקשר אינטימי יכולה להיות מרגשת וממלאת, אך כפי שאתה מתאר, להיות מלווה גם בחששות, אמביוולנטיות וקושי רגשי. מצבים אלו נובעים בדרך כלל מכך שגורמים נפשיים לא מעובדים מאותתים לנפש כי קשר הוא דבר מורכב ומסוכן שיש סיבה לדחות ולחשוש ממנו. איתות זה עשוי לנבוע ממגוון רחב של חוויות עבר והתנסויות בקשרים, ולכן מומלץ לפנות אל טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית בו ניתן לעבד את גורמי הקושי, "לשחרר" את הנפש מהצורך לדבר אותם בעקיפין, וכך להרחיב את החופש ליהנות מקשרים זוגיים.
ליטל