ביחד מעל 3 שנים נשואים כמעט שנה

מרגישה לבד
כל פעם שאנחנו רבים אני מרגישה לבד
פשוט בודדה בעולם
הוא יכול לקום וללכת, לא לדבר כמה שעות, לצרוח עליי ומבחינתו זה בסדר.
על 3 מילים שאני אומרת אתה יכול להתהפך לשבור את כל הכלים ולבטל את כל היום. 3 מילים.
איפה המחשבה, הרגישות, האהבה, האנושיות?
מרגיש שהוא מרשה לעצמו הכל כי הרי זה לא משנה כלום היא תמיד סולחת, היא תמיד טועה, היא תמיד אשמה, היא תמיד מצטערת.
בעוד שאני עוצרת את עצמי כל פעם מלהתעצבן , לצעוק.. רק שלא תשבור את
הכל.
אני רושמת את זה ואשכרה כבר 6 שעות ושום מילה.
הוא הלך לסלון והוא אפילו לא פונה.
הוא יודע בתוך תוכו שהוא אשם הוציא עליי את כל העצבים של החברים. אבל בחיים הוא לא יגיד את זה.
הוא מרשה לעצמו להתייחס אליי איך שהוא רוצה כי אני כמו סמרטוט מקבלת את זה.
אני פשוט מרגישה לבד.
איך אפשר להמשיך ככה
כל פעם לאיים עליי ואני קורסת נפשית כדי שלא יהרוס את כל היום ויחזיר אותי הביתה,
ושם אני אמות מצער.