ביחד מעל 3 שנים נשואים כמעט שנה
מרגישה לבד
כל פעם שאנחנו רבים אני מרגישה לבד
פשוט בודדה בעולם
הוא יכול לקום וללכת, לא לדבר כמה שעות, לצרוח עליי ומבחינתו זה בסדר.
על 3 מילים שאני אומרת אתה יכול להתהפך לשבור את כל הכלים ולבטל את כל היום. 3 מילים.
איפה המחשבה, הרגישות, האהבה, האנושיות?
מרגיש שהוא מרשה לעצמו הכל כי הרי זה לא משנה כלום היא תמיד סולחת, היא תמיד טועה, היא תמיד אשמה, היא תמיד מצטערת.
בעוד שאני עוצרת את עצמי כל פעם מלהתעצבן , לצעוק.. רק שלא תשבור את
הכל.
אני רושמת את זה ואשכרה כבר 6 שעות ושום מילה.
הוא הלך לסלון והוא אפילו לא פונה.
הוא יודע בתוך תוכו שהוא אשם הוציא עליי את כל העצבים של החברים. אבל בחיים הוא לא יגיד את זה.
הוא מרשה לעצמו להתייחס אליי איך שהוא רוצה כי אני כמו סמרטוט מקבלת את זה.
אני פשוט מרגישה לבד.
איך אפשר להמשיך ככה
כל פעם לאיים עליי ואני קורסת נפשית כדי שלא יהרוס את כל היום ויחזיר אותי הביתה,
ושם אני אמות מצער.
שלום לך.
אני מצטערת לשמוע על הכאב שלך, וטוב שאת כותבת כאן בניסיון לחשוב איך לשפר ולשנות. מאחר ואת מתארת דפוס מתמשך של קושי ביחסים ודפוס תקשורת שאינו מקובל עלייך, ולא אירוע נקודתי, אני חושבת שחשוב מאוד לקבל עזרה מקצועית. ניתן לפנות לטיפול זוגי ואם בן זוגך אינו מעוניין בכך, גם לטיפול פרטני אשר יסייע לך להתמקם בקשר באופן שיכול לקדם שינוי. אפשר לפנות לטיפול באופן פרטי, דרך קופ"ח או בתחנה לטיפול במשפחה אשר יתכן ומצויה בעירך. בכל מקרה- חשוב לא לוותר. ככל שדפוסי יחסים מתקבעים לאורך זמן, כך קשה יותר לשנות אותם וכך נצברים תסכולים וריחוק.
בנוסף, שימי לב שאני כותבת את כל האמור בהנחה שאינך מרגישה שאת בסיכון פיסי ושלא מדובר בהרמות קול שמהוות אמצעי של איום. במידה ואת חווה איום לביטחונך, ולו הקטן ביותר, פני למספר 118- הקו החם למניעת אליות במשפחה- והתייעצי איתם כיצד לפעול.
ליטל
