בת 22 (דיכאון, חרדה, ocd, cptsd) אני ללא טיפול פסיכולוגי, כן על תרופתי, אין לי אמצאים למצוא פסיכולוג, והגורמי טיפול הקודמים שלי היו גם הגורם שגרם לי להתחיל לחתוך, הם החליטו להעיף אותי כי הם לא רצו להתמודד איתי ( הם תוכנית דיור מוגן מתוגבר). המצב הנפשי שלי מדרדר ההתקפים שלי נהיים יותר ארוכים ונמשכים ימים, אני חותכת וכשאני מפחדת שאני לא אפסיק אני לוקחת כדורי sos. מאובחנת עם רוב ההבחנות שלמעלה. אני לא יכולה לדבר עם הפסיכאטרית שלי מכוון שהיא לטרלי דורשת "מתרגם" כל פעם שאני מגיעה אליה. למשפחה שלי אין כלים. והם גם הגורם המרכזי לטריגרים. נשלחתי למיון לאחרונה בעיקבותם - הרופא הראשי אמר שאני לא מתאימה למחלקות הסגורות שיעשו יותר נזק עבורי. (שאני חייבת להסכים...)
שלום עדי.
אני שומעת בדברייך את הכאב, הדאגה לעתידך והתסכול והאכזבה מגורמי הטיפול. אני יכולה רק לתאר לעצמי על סמך האבחנות שלך שיש לך היסטוריה לא פשוטה של חסך ופגיעה בקשרים קרובים, ושאלו משתקפים גם בקושי למצוא את הטיפול הנכון לך, אשר יכול להכיל את קשייך. לצערי, קשה לי להמליץ ולכוון מבלי לדעת פרטים נוספים, כך שאני יכולה רק להציע לא לוותר בשום אופן על עזרה מקצועית. לפעמים לוקח זמן רב עד שנוצר "קליק" בין מטפל/ת או מוסד טיפולי לבין הבשלות והיכולת להיתרם מהטיפול, וחשוב להמשיך לחפש. אם לא קיבלת זכאות של סל שיקום, יתכן וכדאי לפנות לבירור זכאותך- את נשמעת במצב לא פשוט אשר אני מתארת לעצמי שמשפיע גם על תפקודך, ובמצבים כאלו ניתן לקבל במקרים רבים עזרה שיקומית משמעותית, שגם סוללת את הדרך לעוד מסגרות טיפוליות.
במידה וה-CPTSD הוא על רקע של טראומה מינית, כדאי לשקול פנייה ללטם או פנייה לעמותת 'יחד מאור לחושך' אשר מציעה טיפול פסיכולוגי בעלות סמלית לנפגעות.
ליטל
