היי,
הבן הגדול שלי בן שלוש ו9 חודשים.. בחצי שנה האחרונה אני רואה שינוי בהתנהגות.
זה התחיל עם זה שהילד היה מתלונן הרבה על כאבי בטן כאלה שהייתי צריכה להוציא אותו מהגן חשבנו שאולי בגלל שלפעמים מתאפק לא לעשות צואה, אבל כשהייתי מוציאה אותו מהגן בגלל זה גם לא היה עושה בבית..(הייתי מוציאה אותו כי היה בוכה לגננת על כאבי הבטן או אומר שהוא בלחץ שלא יצא לו בתחתון וכשמגיע הבית לא היה עושה אלא מתחיל לדבר וכשהייתי רואה ככה הייתי מחזירה אותו לגן ובאיזשהו שלב אמרתי לגננת שאין מה לקרוא לי כי לפעמים עושה ולפעמים לא וגם הרופא לא מצא סיבה לכאבים)
התחילו התקפי זעם, נפגע מכל דבר קטן שזה אומר או שמתחיל ישר לבכות ולבעוט או שהולך לבכות לבד בחדר בלי שבכלל אמרתי לו..
לא מקשיב ועושה מרד כמעט לכל דבר, מרביץ לאח הקטן שלו(בן שנה ו3 חודשים) לפעמים מרביץ לעצמו גם ברגע של עצבים ולפעמים סתם ואם אני שואלת אותו למה עושה את זה הוא אומר שזה לא כואב לו וצוחק אבל נהיה לו אדום.. כמעט כל לילה יש לו סיוטים וכל לילה מתעורר לעבור אלינו למיטה
אשמח לשמוע אם יש פה סימני מצוקה וכדאי לקחת את הילד לייעוץ 🙏
שלום מור.
התסמינים שאת מתארת מטרידים ומעוררים דאגה ובאופן חד משמעי מעידים על מצוקה בה בנך שרוי. לכן, חשוב לפעול באופן מיידי בשני אפיקים. ראשית, לוודא מעל לכל צל של ספק שבנך אינו נפגע על ידי אדם כלשהו, במקומות בהם אינו נמצא תחת השגחתך הרציפה: גם אם האפשרות נשמעת לך לא סבירה, עלייך לבדוק האם בנך בטוח ואינו נפגע פיסית, מינית או רגשית בגן, ע"י בייביסיטר ואפילו ע"י בן משפחה קרוב. במקביל, חשוב לפנות באופן מיידי להתייעצות עם אנשי מקצוע. הן עם רופאת משפחה אשר חשוב שתערוך לו בדיקה מקיפה והן עם איש מקצוע בתחום הנפשי-רגשי- פסיכולוג או פסיכיאטר המתמחה בעבודה עם ילדים בגיל הרך. איש מקצוע יוכל לברר יותר לעומק את הגורמים למצוקה ולשינוי ההתנהגות, ולכוון אתכם כיצד לנהוג וכיצד לסייע.
ליטל
.jpg)
