אני מתמודדת עם חרדה חברתית כמעט 6 שנים , ומדובר בסוד הכי כמוס שלי.
הייתי מתארת את עצמי כלרוב אדם פתוח ולא אישיות טיפוסית לחרדה חברתית ,
אבל הראש שלי לא מפסיק לחשוב על כמה שאני יוצאת לוזרת בסיטואציות חברתיות.
כמובן שעקב חוויות לא נעימות שכנראה הוצאתי מפרופורציה, ההערכה העצמית שלי לא הכי גבוהה שבעולם , וההתעסקות הבלתי נפסקת שלי באיך אני נראית מהצד מרוקנת אותי מבפנים.
שקלתי טיפול פסיכולוגי, אבל מפחדת לחשוף את החולשה הכי גדולה שלי.
אני לא חושבת מהצד שאני נראית כמישי לא מתפקדת, אבל מבפנים אני מרגישה הבנאדם הכי חרד שיש.
ניסיתי טיפול קוגניטיבי עצמי באמצעות קלטות, אבל השיטה לא הכי עוזרת.
האם יש טיפים להתמודד עם הדבר הזה בצורה רציונאלית?
שלום לך.
מאחר ואת מתארת קושי רגשי אשר לאו דווקא בא לידי ביטוי על פני השטח אלא נוגע בעיקר לחוויה הפנימית, ולאור העובדה שכבר ניסית להיעזר בשיטה טיפולית אשר שמה דגש על הצד הפרקטי-טכני, אני חוששת שדרך ההתמודדות צריכה לעבור דרך טיפול פסיכולוגי, ללא "קיצורי דרך" וטיפים כלליים. חשיפת חולשה אכן יכולה להיות מאיימת אך במרבית המקרים, האפשרות לתת לה מילים ולעבד אותה נושאת פירות משמעותיים מאחר והיא מביאה לשינוי נפשי מהותי.
לא הייתי מוותרת.
ליטל
