שלום,אימי בת 73 , אישה עצמאית אך לא בקו הבריאות ,כך גם אבי
כל החיים מלאת טענות על כולם למרות שכולנו ילדים טובים שום דבר לא מספיק לה דוגמא,שבוע שעבר לקחתי אותם עם בן זוגי למסעדה והעברנו ערב יחד ,יומיים לאחר מכן הזמנתי את אחיי לארוחה והיא נפגעה שלא אמרתי לה ,הסברתי לה כבר עשרות פעמים שלפעמים נחמד וזה בסדר שאחים נפגשים יחדיו ללא הורים לפעמים נפגשים כולם יחדיו וזה גם בסדר.
היא נחרצת בדעותיה ושאנחנו לא בסדר שלא אמרנו להם.
היא תמיד בוחרת להפגע ולעשותלנו ריגשי מה שלא מצליח לה מבחינתי.
מסבירה לה שוב ושוב שהיא צריכה לשמוח ולפרגן שילדיה נפגשים ונהנים יחד אך היא בשלה .עוד אציין שאנו נפגשים כולם גם עם הוריי יחדיו פעם בשבועיים ויש את הביחד אך שום דבר לא מספיק לה אף פעם.
מיותר לציין שאני הפוכה ממנה בדעות ובאופי ואיני מקבלת את הנסיונות שלה לרחמים עצמיים או ריגשי.
טיול משפחתי או פרטני הצעתי לה מספר פעמים אך היא כמובן יודעת הכל ויכולה ללמד את כולם ,איך ניתן למזער נזקים בלי לוותר על עקרונתיי תודה.
שלום שרון.
כפי שכתבתי לך בעבר, הסוגיה של יצירת איזון בין שמירה על קשר עם האנשים הקרובים לך (אמך, ילדייך) לבין שמירה על גבולותייך אינה שאלה טכנית ונקודתית אלא סוגיה של עמדה בסיסית בתוך הקשר: עמדה הנוגעת לשאלה עד כמה אפשר להיות קרובים בלי להתערבב, ואיך אפשר להציב גבולות בלי להתנתק. לאור זאת, חוזת וממליצה על פנייה לייעוץ מקצועי סביב הסוגיות שמעסיקות אותך.
ליטל
