היי,
אני בת 36, בריאה בנפשי.
הורים מדהימים. התקשרות בטוחה. ילדות נהדרת. חיים טובים מאוד סך הכל.
לפעמים יש לי תקופות בהן אני מתנתקת מאנשים.
זה קיים מאז שאני זוכרת את עצמי. ממש מגיל קטן.
אני מתנתקת מכולם כמעט. לא עונה כל כך להודעות ולטלפונים, כאילו אני שמה את כולם "על הולד". זה לוקח בערך שבוע (לפעמים יותר) ואז אני "חוזרת לעצמי" (בשלב הזה לא תמיד חוזרת לאנשים כי לא נעים לי וקשה לי להסביר).
פתאום עכשיו עולה לי ביטוי חדש מעניין: "קטטוניה חברתית".
ככלל אני אוהבת אנשים ויש לי יכולות חברתיות גבוהות.
למותר לציין שאנשים הרבה פעמים נפגעים ממני והמפסידה הגדולה מהעניין זו אני.
מציינת שיש לי סופר אגו מפותח, שימוש ברגשות אשמה, מוסר ואמפתיה זו הדרך הבטוחה לגרום לי לעשות דברים.
לא מצאתי לזה שם בספרות.
אשמח לשמוע כל מחשבה מאיפה זה נובע ואיך מפחיתים/מעלימים את זה.
תודה רבה!
שלום נוי.
את מתארת מעין "גלישה" להתנהגויות שאינן תואמות את האופן בו את תופסת את עצמך ואת התחום הבין אישי. גלישות מסוג זה הן בדרך כלל, בדומה לפליטות פה, ביטויים להיבט נפשי לא מודע אשר מבקש להביא את עצמו לכדי ביטוי. משהו בנפשך אשר חורג ממה שאת יודעת על עצמך ומהאופן בו את מכירה את עצמך "נדחק" להתנהגותך וכך, כנראה, מבליט רובד נפשי שאינו ידוע לך, אך יש לו השפעות. לאור זאת, אני חושבת שהעניין אינו שינוי ההתנהגות אלא האפשרות לחקור יותר לעומק את אותו אספקט "פוגע", "מתנתק" ואת משמעותו. חקירה מסוג זה תוכלי לבצע באמצעות טיפול פסיכולוגי בגישה פסיכודינמית.
ליטל
