היי,

אני פשוט מתוסכלת.
אני בן אדם נורא ביישן וסגור, שאת קולו בקושי שומעים גם ככה.
הפגישות שלי עם המטפל הן כמו מנזר השתקנים. מה שמביא אותי ממש לידי תסכול.
הטיפול עצמו נורא יקר, ואני, בלי עין הרע, מלאה בבעיות, והשקט הזה צורם לי בנשמה.

ניסיתי להגיד לו את זה בלי סוף, למעשה, בכל פגישה.
אבל הוא נותר בשלו. אומר מילים אחדות וזהו.

אני ממש מתוסכלת וחושבת לבטל את הפגישה הבאה.

אני יודעת שהוא פסיכולוג מעולה, רק לא איתי..
מרגישה שכל העולם נגדי. ואיתי? איתי כולם שותקים.
כי אני שותקת.

לפעמים, הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר בטיפול אחר שלו, כדי לראות מה זה טיפול אמיתי.


כל כך מתוסכלת. גם להודעה שכתבתי שלא אגיע, הוא לא עונה.
ואני לא מרגישה שאכפת לו.

אחרי הכל, איך יכול להיות אכפת למישהו ששותק.
את שופכת את הלב, ובתמורה.. השקט הכל כך מוכר הזה.
יש לי אותו כל השבוע, למה אני צריכה את זה גם שם!

לא חושבת שזה הוגן.
נורא נפגעתי ממנו השבוע.


ומה האלטרנטיבה, ללכת לים ולא להגיע..?

החלפתי מיליון מטפלים כל החיים, זה לא הפתרון.
אבל אולי לא לטפל בעצמי זה הפתרון היחיד.

אין לי מושג מה לעשות כבר.