שלום, יש לי בת בגיל 27 (היא לא גרה לידנו) באמת מקסימה, רגישה ונבונה יחד עם זאת אני וגם בעלי מרגישים שהיא מתקשרת אלינו רק כשהיא צריכה משהו לשאול בשביל הדברים שלה או שהיא מתקשרת לשתף אותנו במשהו (שזה מעולה), יחד עם זאת אין ממנה שום התעניינות לגבנו, לדוגמא הייתי בלימודים במשך 4 ימים , לא שמעתי ממנה כלום, היא לא התקשרה ולא שאלה ולא התעניינה איך היה.
חשוב לי לציין שאני לא אמא שעושה חשבונות, אני מתקשרת ולא מחכה שהיא תתקשר או בכלל אני לא מחכה שהילדים שלי יתקשרו אלי אני זו שיוזמת, אך מאוד מפריע לי וגם לבעלי העניין שהיא וגם האחים שלה שגם הם גדולים לא מתעניינים בנו, בשלומנו ושואלים אותנו איך היה מה קורה וכו'. אלא הכל זה לצד שלהם.
שוב יש לי ילדים באמת מקסימים, אכותיים, טובים, רגישים , אני לא רוצה לתת להם הרגשה של קוטרית או מתלוננת להיפך.....
כשאני מעלה את העניין מתוך המקום שלי, בלי להתלונן הבת שלי עונה לי: אמא תפסיקי להיות בריגשי"
מה הדרך הכי נכונה וטובה לומר על מנת להביא אותה ואת הילדים הנוספים למודעות שגם לי ולאבא יש צרכים וחשוב לנו שיתעניינו בדברים שלנו ובמה קורה איתנו.....תודה רבה
קראתי את הודעתך בהזדהות וחיוך.
ילדים בוגרים רבים הם מקסימים ומתפקדים אך מתקשים להחזיר אמפטיה, התעניינות ודאגה להורים. הם לא הופכים את הקשר להדדי וזה צורם ופוגע. את לא לבד. זו תחושה משותפת לרבים.
הצעתי היא למצוא מינון בין כמה פעולות:
1. להמשיך לחזק ולהעצים את הילדים הבוגרים. הם זקוקים להמון תמיכה. לפעמים הם מסתדרים לבד אבל מאומצים מאד ומשתדלים להסתיר הזדקקות שלהם. תשומת לב התייחסות יכולה להקל עליהם ואז יתכן ויפתחו להתעניין. במילים אחרות, יתכן וחוסר ההתעניינות משקף שיש לבת צרכים לא מסופקים בתמיכה שהיא משתדלת להתגבר עליהם ולכן נאטמת גם לצרכים של אחרים.
2. לשתף ביזמתך במה עובר עלייך בטבעיות, לעיתים יותר או פחות. לשתף.
להגיד מה את צריכה. לא לחכות שישימו לב.
3. לעיתים מאד רחוקות לשתף שנפגעת. זה חשוב במינון נמוך.
4. לזכור שיש לך ילדים עצנאים ומתפקדים וזה נכס. הם עוד יבשילו והתעניינו. במיוחד שיהפכו להורים ויבינו באיזו השקעה מדובר. כרגע הם מאומצים מאד בבניית עצמאותם ומדכאים כל צרכי תלות גם של עצמם וגם של אחרים.
.jpg)
