הייתה עוד פגישה מאז ולא דיברנו על הנושא של ההפסקה מהמיילים אני באמת לא יודעת אם זה הדבר הנכון ומי אני שאגיד שזה לא אבל אני מרגישה שזה עושה לי כל כך רע ומחזיר אותי אחורההה לתחושות והכאב של תחילתתת הטיפול. כאב שאין מה לעשות איתו שאין לו מקום ופתאום שוב התחושה שאין רצף וההפסקה בין הפגישןת (אפילו אם מדובר ביומיים )מרגישה ממש ארוכה
תחושה שאני לא יודעת אם אני יוכל להתמודד עם זה אני גם לא רוצה להשתמש במיילים אם זה רק יהרוס לי. אבל אני לא יודעת באמת אם כך אני לא יודעת כלום. מרגישה גם כאילו המצב הזה גורם לי להתמקד יותר בה. אכילה. מתוך תחושה שאין לי מה לעשות עם עצמי ולמי לפנות ולאן לנתב את מה שקורה לי(לא שעם המיילים ההפרעה נעלמה. ממש לא אבל הייתה קצת תחושה שיש לי מקום בעולם הזה ולא שדעתי נטרפת עלי ואין לי מה לעשות עם זה) אני מרגישה מיואשתתתת ושאני לא יכולה לעזור לעצמי ואף אחד גם לא באמת יכול לעזור לי. שאין לי מקום בעולם הזה בכלל שאין לי קרקע. אני מרגישה שאני ממש מגלה שהקרקע שחשבתי שיש לי גם היא בכללל לא יציבה.
זהו מרגישה שזה ננעל לי במוח, קשה לי לראות אחרת / להרגיש בטוח. להרגיש שיש לי מקום - זה לגמרי נעלם.
זה מערער אותי כל כךךךך והכאב באמת לא נסבל