האמת שאני לא כל כך יודעת איך להתחיל לכתוב, אבל זה כל כך כואב.. כך שהכותרת מדברת בשם עצמה.
התפרקתי בבכי מולו, עם הראש אל הרצפה.. כשהחיים שלי באמת מפורקים לגמרי, לרגע.. הרמתי את הראש ואני רואה אותו רדום.
לא יודעת איך לתאר את ההרגשה הנוראית הזו.
רציתי לעצור את הפגישה וללכת, הרגשתי שאני פשוט מפריעה לו.
אם זה לא מספיק, ככה נפרדנו כי הוא טס לחול לשבועיים.
ועכשיו הכל מרגיש לי מזויף ונוראי.
במיוחד שאני כל כך מרגישה שהחיים שלי אבודים.
אז נסעתי למלון לבד, כדי להתמודד עם מה שהיה שם בפגישה.. וזה מרגיש נורא
מה לעשות?
שלום לך.
אני מצטערת מאוד לשמוע על החוויה הקשה. יכולה רק לדמיין כמה היא מטלטלת וכואבת, וכמה היא עשויה לערער ו"למחוק" את חוויות העבר והאמון בקשר הטיפולי. אכן לא פשוט שאירוע כזה מתרחש רגע לפני חופשה, כאשר ין אפשרות לעבד את הדברים. עם זאת, אני חושבת שחשוב ביותר לפתוח ולדון באירוע עם החזרה לטיפול. ראשית, כדי לתת מקום לחוויתך ולעבד אותה באופן שיאפשר לך להמשיך את התהליך הטיפולי באופן מיטיב. כמו כן, על אף שקרה דבר לא פשוט במציאות ה"אובייקטיבית", אירועים מסוג זה פוגשים תמיד גם אזורי נפש אישיים וסובייקטיביים ובמובן זה, לעתים הם מאפשרים העמקה נוספת, דווקא מתוך הכשל והפגיעה.
היבט נוסף שכדאי לזכור הוא שגם הירדמות של מטפל, פוגעת ככל שתהיה, עשויה להיות קשורה גם בגורמים שאינם קשורים לקשר איתך- עייפות, עומס יתר ושאר גורמים אישיים עשויים לתת את אותותיהם, וחשוב לדעת- עד כמה שזה קשה- להבחין בין הדברים, דבר שיכול לקרות בעזרת השיח עם המטפל.
ליטל
.jpeg)
