אישתי היא פוסט טראומתית, מטופלת כבר שנים בבריאות הנפש, ההתמודדות לא קלה אבל מתמודדים. הבעיה עיקרית היא אמא שלה , שאין לה שום אמפתיה כלפי הבת שלה והמצב שלה. חושבת רק על עצמה ובשביל לגונן על עצמה היא משקרת בלי סוף, ומפיצה רעל מול כל המשפחה עליי. אישתי לא סומכת על אימא שלה, וההתמודדות מולה מתישה אותה. לדוגמא השקר האחרון הוא שאנחנו לא נותנים לה לראות את הנכדים , שבפועל היא זו שלא היה אכפת לה מהבת שלה ומהילדים ופתאום אחרי חודשים היא מתגעגעת היא מפיצה שקרים. בנוסף לכך היא גם איימה על אישתי והמשפחה שלי שהיא תפעל אם לא נאפשר לה לראות את הילדים. כאשר אשתי ענתה לה שזה לא המצב ושמותר לה לכעוס עליה שהיא לא הייתה לצידה בחודשים האחרונים. היא ישר הגיבה מול אשתי והאחיות שלה שהיא תתאבד.
אשתי היא מתמודדת נפש וקשה לה גם בלי זה. כרגע אשתי לא מדברת איתה כי היא כועסת. וכמובן שחמותי מפיצה שקרים וארס לכל כיוון. מה אתם ממליצים לעשות??
שלום יחיאל.
לאור המורכבות שאתה מתאר הן במערכת היחסים והן אצל כל אחד מהמעורבים, אני חוששת שלא אוכל לסייע באמצעות עצה נקודתית. חמתך, ככל הנראה, לא תשתנה והאתגר הוא למצוא כיצד לנהל את היחסים באופן שיאפשר לכם שקט מירבי. לאור זאת, ממליצה לנסות ולקבוע מספר מפגשים משפחתיים עם איש מקצוע, בהם אפשר יהיה לנסות ולנסח הסכמות בסיסיות לגבי ניהול הקשר. ניתן לבקש עזרה בהקשר זה מצוות המרפאה בה אשתך מטופלת.
ליטל