בת 31 על פניו הכל בסדר
בתקופה האחרונה חווה אי שביעות רצון מהחיים, סוג של דיכאון.. לא נהנת מבילויים עם חברים , מתקשה להניע את עצמי
על פניו עובדת בעבודה מסודרת בהייטק מרוויחה טוב משכילה מוקפת חברים משפחה תומכת
אבל מרגישה לבד, חסרת מוטיבציה
ניסיתי בעבר טיפולים פסיכותרפיה לא התחברתי הפיל אותי למטה יותר
מרגישה שצריך טיפול בתרופות ומתביישת לקחת או בכלל לפנות לאיש מקצוע. גרה בפריפריה במקום עם הרבה סטיגמה בנושא
מצד שני כבר חודשים שלא יוצאת מהמצב הרגשי שנקלעתי אליו
שלום אופיר.
מצטערת לשמוע על הקשיים שאת חווה. נסי לזכור שתחושות הייאוש הם חלק מהמצב הדכאוני, ואינן מעידות על היעדר אפשרות לשינוי והקלה. במרבית המקרים, כאשר המטופל מעוניין בטיפול תרופתי, כדאי לשלב אותו עם פסיכותרפיה. התרופות מורידות את ה"ווליום" של הסימפטומים, ואז קל יותר להיעזר גם בטיפול עצמו. מעבר לכך, חשוב לזכור שמטופלים רבים חווים הקלה משמעותית עם טיפול ומטפל המתאימים להם, גם אם טיפולים קודמים לא הביאו לשינוי מספק.
לכן, אני מציעה לפעול במקביל בשני הערוצים הטיפוליים, ולא לוותר על אף אחד מהם. המצפן שכדאי להציב מול עיניך אינו הסטיגמה (של אחרים ושלך עצמך כלפי התרופות), אלא ההקלה והשינוי שאת מבקשת לעצמך. אנשים רבים מאוד נעזרים היום בטיפול נוגד דיכאון, ואין שום סיבה לבושה. כמו כן, כאמור, מה שחשוב יותר מכל הוא ההחלמה, שאחריה תוכלי להתחזק, לצמוח ולוותר גם על התרופות.
ליטל