שלום, לאחר ריב ממושך וחוסר יחס מכבד מצד בעלי, בלהט הרגע וברצון להביע את מצוקתי הרבה מולו , עשיתי טעות איומה שלמדתי ממנה לקח, לא לשחרר באויר משפטים מסוג זה..כמובן ללא כל כוונה אמיתית !!!! משפטים קשים כמו: אני לא יכולה יותר, אין לי כוח יותר אני רוצה להתאבד..אני בטוחה שמלא יש להם רגעים של ייאוש וחוסר אנרגיות ונפלט להם דבר איום כזה ללא כל כוונה אמיתית.
מרוב שנבהל .במקום לנסות להרגיע אותי או לנסות להתקשר למישהו שידבר איתי וירגיע פתאום הופיע פארמדיק 2 מתנדבים ו 2 שוטרים בביתי.אציין שרק איימתי ולא עשיתי, חליחנ שום פעולה אובדנית ממשית.כמו כדורים, איום בקפיצה וכו...
מרוב לחץ ואי נעימות שאדם זר לפתע נכנס לביתי בהפתעה. לא רציתי לדבר איתו.והייתי בחדר שעה בשקט עם 2 ילדיי.תוך כדי הסתובבתי חופשי ללא השגחה בחדרים האחרים להחליף בגדים להסתרק בלי שישגילו... וכו.כך שכנראה לא ממש נחשבתי מסוכנת למשהו...לאחר שעה ומשהו החלטתי לדבר עם הפארמדיק.הוא שאל אותי שאלות ואמרתי לו שאין בכוונתי לעשות.שום דבר אלא לצאת עם ילדיי למרכז המסחרי ליד הבית לאכול גלידה כמו שתכננתי לפני שהגיע..ונבטחתי שאני מוכנה גם לחתום על טופס שאין בכוונתי לעשות כלום וזה היה בסערה מתוך ריב.
הוא החליט שהוא לא מאמין לי ואמר שאבוא איתם באמבולנס לבדיקה אצל פסיכיאטר.ישר זה גרם לי לאנטי וללחץ.ועדיין הייתי מאד רגועה ושקטה ואמרתי להם ולשוטרים שאין שום סיבה שאלך לפסיכאטר ושלא יעשו ממני איזו חולת נפש במצב פסיכוטי ושיאמינו לדבריי.
מכיוון שסירבתי וביקשתי לדבר בטלופן עם פסיכאטר שיחליט אם אני צריכה ללכת בכפייה להיבדק.הגיעו עוד פארמדקית ואיימה עלי שאם לא אבוא היא תרדים אותי בכוח.
נלחצתי נורא מעצם המחשבה של איבוד כבוד האדם וחירותו.מעבר לכך שאני חוששת מהרדמות וכו.אציין גם שאני עם מצב מחמיר בגב אחרי ניתוח של קיבוע 11 חוליות.7 בלטים בצוואר עקמת וולא דיסק בין 2 חוליות ולמרות הכאבים אני מתפקדת ביום יום כמו על אוטומט ושמה את הכאב והקושי בצד..לוקחץ את הילדים לחוגים עובדת והכל כרגיל לצד הכאב והמגבלה.
בעלי נכח ושמע הכל.הבנתי שלי הם לא יקשיבו אז התחננתי לעזרתו אמרתי לו תעזור לי מולם!!! תגיד להם משהו שלא ירדימו אותי.
התחננתי אליהם שאי מסכימה לבוא איתם.אז הפארמדקית הראשית ענתה לי..מאוחר מידי.אציין שוב..הכל היה בשקט למעט שראו עלי את הלחץ בתגובה מרגע הכרזה על הרדמה בכפייה.אמרתי להם שיש לי רגישות לתרופה.אפילו לא תשאלו אותי אם נטלתי תרופות , מה משקלי כדי להתאים מינון, הושיבו אותי בכול על הכרוסא ותפסו את ידיי הרזות מאד בכוח.
בעלי שילב ידיים ושתק. אז התחננתי להתקשר לאמא שלי לילדים שלי שהיו אצל השכנה.השכנה שומרת שבת ולמרות ש6 אנשים היו סביבי ומעלי עדיין שאלתי מתי נכנסת שבת כדי לא חלילה להתקשר לשכנה עם כניסת השבת, כי השעה היתה 1900 בערב.אדם במצב כזה לא אמור בכלל להתחשב עוד במישהו...ולחשוב על מישהו אחר..זה רק מראה כמה הייתי במצב שקול.
התחננתע לשכנה שתעלה לעזור לי ולא פירטתי למה.הם חטפו ממני את הטלפון והרדימו אותי עם מחט בשריר ביד בכוח על הכסא ששני גברים תופסים טותי ובשניה איבדתי את ההכרה וראיתי חושך וכבר לא הרגשתי כלום. שאלתי את בעלי איך לקחו אות מהכסא למיטת האמבולנס.ועוד עם הגב הבעייתי שלי שזה מסוכן.ענה..לא יכולתי לראות אז הלכתי לחדר.
התעוררתי אחרי סדציה עמוקה של שעתיים וחצי!!!!!.. כשאין לי מושג איפה אני.הקאתי הרגשתי סחרחורות עלפון ורעדות בגוף כשכולי עם מדבקות בבטן ובחזה ועם אינפוזיה וגם איבדו לי את הנעליים .וצעקתי לאחות שאני ממש לא מרגישה טוב..מיד בא פסיכיאטר.דיבר איתי כשאני עדיין במצב של עילפון .ושחרר מיד עם מכתב לאחר התיעצות עם פסיכיאטר נוסף..שאין כאן מסוכנות לאובדנות וכו.
הזריקו לי דורמיקום במקום 5 מג שזה מינון יותר מתאים ל משקלי 10 מג.אציין שהליך של קולונוסקופיה לא התאכזרו אלי כך והורדמתי רק לחצי שעה.
הכפייה וההשפלה שעברתי .ולדעתי גם עברו על החוק של בדיקה וטח
יפול בכפייה.מאז אני לא מסוגלת לישון רזיתי.מלא וגם לא קיבלתי דום תמיכה אן אמפטיה מבעלי.חזרתי עם ידיים נפוחות מסימנים של תפיסה חזקה גם ברגליים וגם כל יד שמאל התנפחה לי והייתה במשך 3 שבועות כחולה וצהובה ..חצי יד.
רופאת המשפחה שאליה הגיע מכתב השחרור.הזדעזדעה מהמקרה.
למי עלי לפנות לטיפול ?איזו סוג טיפול .מרגישה שעברתי אונס.החדרה של חומר פוחשני מסוכן לגוף ללא הסכמה ופגיעה בחירות וכבוד האדם.
אם ככ רציתי להתאבד אמיתי.אחרי דבר כזה היה מתבקש שאעשה זאת.
תודה