אני לא יודעת מה לעשות אני מרגישה במצוקה גדולה.
אני מרגישה שהמטפלת שלי ( אולי באופן לא מודע קצת) מאשימה אותי בכל מה שקשור לה"א. ואם ביטלו לי שוב את התור לאינטייק מטעם הקופה ודחו אותו בעוד זמן אז "אני הלא בסדר כאן" כי לדבריה אם הייתי מאוד רוצה הייתי משיגה תור קרוב יותר (אני לא יודעת איך הייתי משיגה כשהתקשרו לבטל אני ניסיתי להגיד שזה כבר פעם שנייה וכו... ניסיתי לבקש שיעשו משהו ונעניתי שאין מה לעשות וכל ביטול נעשה בתיאום ובאישור עם הפסיכולוגית / מנהלת של המקום)
לאחר מכן ניסיתי לשלוח מייל בבקשה שיעבירו למנהלת ניסיתי להתקשר שוב ועוד לא קיבלתי תור מוקדם , חשבתי שהמטפלת שלי תעריך את הניסיונות / לפחות לא תאשים אותי. אבל מבחינתה היא רוצה תוצאות וזה מה שחשוב כרגע ואם אין תוצאות עד תאריך מסוים (והגדירה לי אותו) אז היא לא יכולה להמשיך לטפל. זה מה שהיא אמרה בפגישה האחרונה. אני לא יודעת אם בגלל האמירה הזאת אבל פתאום הרגשתי נוראאאאאאאאא פעם ראשונה שבזמן הטיפול כשאני בתוך החדר עם המטפלת לכאורה ואני מרגישה הכי הכי לבד ושאין אף אחד בעולם שמבין אותי / יכול לעזור לי הרגשתי בבת אחת מפורקת ושאין לי כח לא פיזי ולא נפשי בשביל לדבר אפילו אין לי כח לפתוח את הפה ולנסות לשתף אותה כי באותם רגעים היא ממש לא משמעותית ורלוונטית היא מרגישה לי אוויר וכלום ושהיא לא יכולה לעזור וגם לא בכיוון אפילו. לא מצאתי חלקיק כח בשביל לנסות לדבר / להוציא מילה . תחושה של אין קרקע ואין כתובת פשוט אף אחדדד, מפחיד ורע מאוד. הרגשתי שהיא כלום!!! פשוט אוויר! חפץ! חסרת משמעות עבורי ומה שהיא לא תעשה / תגיד לא יצליח לעזור לי / אני לא אצליח להרגיש
אני מרגישה שאני לא יודעת להסביר את עצמי ולכן היא לא מבינה אותי כי אולי אם הייתי מסבירה יותר טוב היא הייתה מבינה כמה אני כן מנסה כמה זה באמת לא אשמתי כמה הביטולים האלה מתסכלים גם אותי
נהיה לי ממש ממש רע הטיפול בגלל זה . אני רוצה לבטל את הפגישה הבאה. לא רוצה לבוא "על תנאי " / תאריכי יעד. מעדיפה להפסיק מעכשיו