אני נערה בבית הספר ואני כבר סובלת אני מרגישה אדישות עצבים וכעס כול הזמן אני לא סובלת את בית הספר בלי סיבה הכל בסדר בבית הספר אבל פשוט הכול חרא הכול בחיים שלי חרא בלי סיבה וזה מצחיק לא?
אני כועסת ופשוט רוצה לצרוח בלי כך הלחץ הזה בחיי, של ההורים, של הבית הספר אני מרגישה שבבית שופטים אותי ובבית הספר שופטים אותי , אני פשוט כל כך כועסת ועצבנית ובאלי למות כבר, כדי לא להתמודד עם כל החרא הזה שקוראים לו חיים
אני לא מתאימה למסגרת של בית הספר ואין מה לעשות עם זה חוץ מלסבול, מרגישה כל הזמן טיפשה בלימודים ואדישות, לא אוהבת לחץ וכאב ואת כל החרא הזה בבית הספר
ראיתי את האתר ואמרתי למה לא? נראה כבר מה תגידו שיכול לתת לי משהו שלא אמרו
שלום ירין.
אני שומעת כמה את סובלת, כואבת וכועסת. לא קל לשאת תחושות כאלו לאורך זמן.
כתבת "הכל בחיים שלי חרא בלי סיבה", אבל גם מבלי להכיר אותך ואת נסיבות חייך אני מניחה שהאמירה האת אינה מדויקת. לכל סבל נפשי יש סיבה שקשורה באופן בו האדם חווה, מתמודד וחי עם נסיבות חיים ותחושות שמתעוררות בו. בדרך כלל, כאשר הסיבה אינה מודעת (כפי שאת מתארת כאשר את כותבת "ללא סיבה"), נוצרים קשיים רגשיים כמו עצב, חרדה וכעס. בהתאם, כאשר הגורמים לקושי הופכים מודעים וברורים יותר, בדרך כלל חל שיפור משמעותי הן בתחושות והן ביכולת לפעול ולנהל את החיים באופן משוחרר ומספק יותר. לאור זאת, אני מציעה לך לפנות להורייך או ליועצת בי"ס ולבדוק איתם האם את יכולה להיעזר בשיחות ייעוץ או טיפול. בשיחות מסוג זה ניתן לזהות ולעבד את הקשיים, ובאופן זה לשנות את התחושות. אולי קשה לדמיין איך דיבור יכול לעזור, אבל טיפול מסוג זה יכול לסייע ולשנות הרבה.
ליטל
