טוב בחרתי בשם בדוי, זהו לא שמי באמת אבל אני בטוחה שלמרות כך מישהו/י כאן יוכל להבין מדוע. בכל אופן הנושא הוא- נישואין ופרידה הכרחית כי אין עם מי לעבוד על זה.

אני טיפוס מאוד אישי, לא "פותחת" דברים בדרך כלל ולא מכבסת את הכביסה המלוכלכת שלי בחוץ אף פעם. לפעמים זורקת פה ושם מילת מרמור אבל אף פעם לא באמת יצאתי וסיפרתי לחברה, לאמא, לאחות, את המילים שבן הזוג שלי- בעלי מזה 9 שנים, אומר לי.
היו ימים שכתבתי אותם במחברת, פעם רק כדי לפרוק ופעם בצורת שירים .
בכל פעם אני בוחרת דרך אחרת לפרוק , להתייעץ, ולשתף אבל באמת לספר למכר משותף, מפדח אותי ואני גם לא רוצה לבייש אותו.
ליד בנותיי אני תמיד אומרת את מה שצריך ולפעמים גם מתעלמת ושותקת כדי לא להבעיר עוד יותר את המדורה,בהתאם לסיטואציה. תלוי, אבל חשוב לי לי שהן שתלמדנה לא לדלג עם רגשות ולא לשמור בבטן, כמו שאני הייתי שהייתי ילדה.

יש רגעים, שהגיע הרגע ,והבנתי שאם אני לא אשתף את המחמאות שאני מקבלת החוצה ואקבל פרופורציה נכונה ואולי עצה לגבי מה שקורה כאן, יכול להיות שאני משדרת תדר לא נכון עבור בנותיי ויוצרת דפוס "הדחקה" שאני לא רוצה שהן יחוו אותו.

לכן , לצערי ממש טרי מעכשיו (מזל שהן נרדמו והצלחנו להתאפק עד סוף היום) אני משתפת אתכם ב"מחמאות" שקיבלתי, כדי שתגידו לי מה דעתכם/כן על אופן הדיבור.
האם זה דיבור בונה? אוהב? זוגי? או שזה דיבור מחבל? מתוסכל? ונתקע.
אני כל כך רוצה לחוות זוגיות בונה, משתפת ומחבקת למרות הכל ולכן חשוב לי לקבל קצת הכוונה כאן הכל נאמר בתגובה לכך שאמרתי שאני רוצה לצאת לעבוד מחוץ לבית כי אני מתגעגעת וצריכה אינטראקציה חברתית ברמות יותר גבוהות ממה שיש לי כרגע. והוא - אמר לי שאין צורך, הכי כיף לעבוד מהבית למה אני צריכה אנשים על הראש שלי. ואני ? אני אוהבת חברה ואוהבת אנשים ואוהבת אתגרים ... והוא בשלו " אני יגיד מה שאני חושב למרות מה שאת רוצה ואוהבת וזה הכול...ומשם זה רק התדרדר...

- "מי שבא מבית רקוב זו את"
- " את רבה עם עצמך".
- " לכי תסתגרי למעלה".
- " בגללך...

מקודם הבת הגדולה שלי הביע את רגשותיה באובר טונציה בלשון המעטה, אני דיברתי בנחת וחזרתי על בקשתי שוב , נתתי לה 3 דק' להצטנן ואז כשהיא חזרה היא התנצלה בדמעה והתחבקנו. וזאת בזמן שהוא מלגלג וכועס ושותק מהצד.

מרגיש לי כאילו שאני ה"מבוגר האחראי היחיד" בבית. וקשה לי לסחוב את התיק הזה על גבי לבד, וגם את הדיבור ה"מחשיך" שלו..

אודה לעצתכם..